כולנו מכירים את השיטה הישראלית, זו שיטה של ההדרה, שמראש אינה מקבלת מצב של שויון בפני החוק.
יש המון דוגמאות, קשה לדעת מאיפה לבחור, אבל נקח דוגמה את כפר האמנים עין-הוד, אשר קם לאחר גירוש תושבי המקום במלחמת השחרור, אשר הוזזו למקום לא הרחק או התישבו שם וכעת נקראים עין-חוד.
כל קיומו של הכפר שמאדיר את תנועת הדאדא שמקים הכפר מטעם המימסד מרסל ינקו כך אנו יודעים היה חלק ממנה ולא משנה איזה חלק נטל בה אם שולי או לא.
הדאדא היא תנועה אנטי מלחמתית שקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה ומטרתה ללעוג לבורגנות ולסדרי עולם, זו תנועה מהפכנית ואנרכיסטית ממנה צמח גדול האמנים של המאה מרסל דושן, לא ניכנס למטרות התנועה אבל המיקום שלה בישראל כאשר היא הופכת ע"י המימסד הציוני לפינת בונבוניירה בורגנית עבור אלה שהמימסד חפץ לתגמל מבין אנשי הבוהמה ואו שורת האמנים הפכה את המקום למשהו כל כך שונה ממהות הדאדא.
בשנים האחרונות אמנים וטייקונים רכשו שם בתים, המקום הפך למיזם נדלני, הקריטריון של עיסוק אמנותי הפך לשולי, רק אנשים עשירים באמת או לפחות אמידים יכולים לגור בעין הוד, בין האנשים תמצאו את דנקנר, שלמה ארצי ואביב גפן, אולי עוד אנשים. אין שם אמן פלסטי ראוי לשמו ולא אמנים עניים או אמנים בראשית דרכם.
עין הוד הוא סמל למקום שמראש הוקם למטרות תעמולה על חורבות כפר ערבי, ושימש את כל הבן יקיר לי של התנועה הציונית ובעיקר מפא"י, בהמשך הוא שימש את אלה שיש להם, כוח וכסף שהיו מקורבים למפא"י והיום סתם למי שיש להם, למצוא את שלמה ארצי מזמר ומטיף מעל במה לשינוי ערכים זו הרגשה נפלאה, אולי יתנדב לתרום את הבית שלו להמונים והרי יש ברשותו כמה בתים, מאיפה החוצפה שלו לעמוד על במה של מי שאין להם כביכול קורת גג ולהטיף לשינוי ערכים, הרי הוא מיצג את כל מה שהשתבש כאן במדינה הזו, ואין הכוונה רק לשירה האבסורדית הבוקעת ממנו ולא לשורה האלמותית של בנו "אני אפס". נכון שאיני מאוהבי האיש והיומרנות שלו כל פעם מציתה בי הרגשה בלתי-נעימה אני גם יודע שיש קבוצה של אנשים ששותפים להרגשתי או תפיסתי אותו כאמן בינוני ומטה, אשר הצלחתו מעידה בעיקר על טעם קלוקל, זו לא בעייתי, הבעיה היא חוסר הכנות וחוסר ההתאמה שלו למסר האמור היה להיות אחר ושונה.
אין ספק שיש בעיה עם מחאה כזו קראתי גם שראיינו את שמעון שבס, שהיה מבאי ההפגנה, סוחר הנשק הזה שהורשע בבית משפט מטיף גם הוא מוסר וכמוהו רבים שאינם שונים מסמלים כמו ביבי שהציתו את האש ברבים, זו לא מהפכה, ולא באמת שינוי, מי שרוצה להחיות את מפא"י כנראה לא מבין שמפא"י אינה סחורה כל כך נחשקת בשוק הרעיוני ואוי אם זו המטרה של המאבק הזה.
המחאה יכולה להוות כלי להקמת שמאל אחר, שונה ממפא"י בלי פרוטקציה, מפלגת שמאל יהודית ערבית סוציאל דמוקרטית שתנסה לישם את עקרונות המהפכה הזו, חבל שמנסים להטעין אותה שוב בקולות מוכרים מהעבר שהוכיחו את ההפך ממה שאמורה המהפכה והמאבק הזה לסמל.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
