הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

הייתי נער בן 13 אולי יותר, נהוג היה בימים ההם לעבוד בחופשים, זה היה חופש איני זוכר בדיוק איזה חופש.

עבדתי בבתי זיקוק בחיפה, התפקיד היה למלא זפת את החביות הריקות שגילגלו לנו מראש הגבעה המלאכותית, מסביב למיכל נפט שכנראה דלף, נוצר בוץ כזה שחור גם בגלל שאת הנפט כיסו בחול ואותו עם אתי חפירה העמסנו נערים רכים אבל נחושים לחביות ריקות.

ואת החביות העמיס מנוף למשאית.

באחת הפעמים שגולגלו חביות למטה, חביות שהיינו עוצרים ברגלינו, פשוט בולמים את החבית ע"י הרמת רגל, פגעה חברית בברך שלי וחתכה לי חתך די עמוק לרוחב הברך, פינו אותי למרפאה, שם מישהו חבש לי את הרגל, הקבלן התבקש להסיע אותי למרפאה לתאונות עבודה, בלין, הוא סירב, ואמר לי להגיע באוטובוס, מי שמכיר את חיפה יודע שאז עשרות שנים אחורה לא היה פשוט להגיע באוטובוס כשאתה פצוע נוטף דם מבתי זיקוק למרפאת לין לבד גם היום זו משימה לא פשוטה,  וכמובן הייתי נער אמיץ ונחוש אז.

זו הייתה הפגישה הראשונה שלי עם התופעה המחפירה, עם סרסור עבודה טיפוסי, ואז מפא"י הייתה בשלטון, הקבלן היה בעל פנקס אדום מן הסתם עוד יעברו הרבה שנים עד שיגיע היום שאני אבין מהו קבלן כח אדם, מיהו הסרסור שגוזל ועושק אנשים עמלים בעידוד המדינה.

עד היום מעטרת את רגלי  צלקת, זכר לאותה חבית שהתגלגלה עלי, איני זוכר אפילו אם שולם שכרי כמו שצריך, או אם קבלתי דמי מחלה, יש להניח שלא.