Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for מרץ, 2012

paul kwilecki

 

צלם אוטודידקט, אמריקאי

Read Full Post »

Randy Newman – I Think It's Going To Rain Today

 

 

Read Full Post »

אפשר לומר שהכל מוכן, מוכן ומזומן כמו שאומרים, הצבא מתאמן, הפצצות רוחשות, מתמרקות, הרעמים עמומים, מישהו לובש מדים, כמה הולכים עם מכשירי קשר, ואנחנו מודעים לגודל המעמד ובכלל הכל נראה פתאום כל כך צודק.

 

הגעתי אליו במקרה, סיפרו על איש שהוא בעל ידע נרחב בתחומו, אינציקלופדיה מהלכת, קצת בוטה, לפעמים גוער בטיפשים ואפילו בלא עדינות מרובה, אז הגעתי אליו ואז הוא סיפר על המלחמה, על מטוס שלנו שירד על שיירה שלנו ואיך באותו לילה, לעד, הפך שערו לשיער לבן.

 

אז למה אוהבים מלחמות? 

 

שאלה מוזרה, ולא רצוי ללכת אחריה שובל ארוך ארוך מידי של הטפות מוסר והרבה ניגונים יהיו יותר מידי וצורמים, האוזן עכשיו לא כרויה, היא שומעת רק משהו רועש, או איזה מטומטם מהאח הגדול, משהו שנראה מתאים לגודל השעה, במלחמה כולנו גיבורים, אנחנו ילדים, ואין טעם להסביר שממלחמה הכי טובה והכי מוצלחת נצא פגועים באופן הכי דרמטי ומצמית והמילים הן נהר של הבלים לעומת הדברים עצמם, ההרגשה  שאוטמים מסביב את האוזנים כי הרעש הפנימי חולם להיות משהו אחר, ולרע הזה האחר כנראה מחכים. 

 

אז נחכה.

Read Full Post »

KATI HECK

 

 

 

ציור ברמת גימור כמו סקיצה, מין ויזואליה  תפורה בתפרים גסים עם חיוך וקריצות לרוב לא מחוייבת כאילו אבל בכל זאת ציור מעורר תיאבון וחושני.

 

Read Full Post »

Chuck Berry – Hoochie Coochie Man

 

 

 

Read Full Post »

Sonny Boy Williamson – Nine below zero

 

Read Full Post »

גם בצבא פולניה יש נעלמים, יותר נכון נעלמת, היא נעלמה פתאום, ויש הרבה סברות, חלק טוענים שמישהו הרעיל אותה, חלק אחר טוען שהכל נרקח והיא הועלמה בזדון, חלק נוסף מעריך שהיא פשוט מצאה לה מקום טוב יותר.

אבל עובדה כואבת כמו אובדנה המהיר והחד מהלכת אימה פסקנית על כולם כך נדמה, וגם עצב  כבד.

 אחת הגיבה קשה בעיקר כששואלים אותה לגורל הנעלמת, האחר יושב כל הזמן ראשו שמוט, והוא מהרהר בפינות דחוסות של מחשבה עקרה על מה שהוא הפסיד, תכופות הוא חש כי ברגע זה היא הייתה מופיעה מן הסתם כמו תמיד, אתמול הוא דיבר עם המשפטן, והם שיתפו פעולה עם המחשבות של האובדן.

וכאשר היא תחזור… לפעמים עולה המחשבה הזו, מחשבה טיפוסית, חסרת שחר, אבל לפעמים ההגיון נראה כאילו הוא דורש מעט דימיון בריא ואפילו בידיון, למעט כל כך  בדימיון זה כאב נורמלי על הנורמליות של הכאב יש יותר מידי מה לא לומר, הכל צפוי, והרגע של האובדן מוכר וכואב עד שכדי לצאת ממנו דרוש שקר שיוכל לו לאובדן האמיתי, מעט בריחה אלוהים מהמצב החדלוני הזה, כל מי שאיבד יקר או יקרה, יודע שהניחום הכי טוב הוא או החלום והבריחה או תחליף, משהו שיתפוס את מקומה, אבל ספק אם יש דבר כזה, בעולם השדוף חסר החן שמלא רק בבשורות רעות או כדאיות נורמטיבית  כזו עצלה וחסרת מעוף יש מחסור בנפלאה כמו שהיא הייתה אולי זה טיבעי מידי וקל מידי לומר עליה שהיא הייתה מיוחדת, אבל אף אחד לא חושב אחרת, היא בהחלט הייתה מיוחדת ככה הרוב חושבים.

Read Full Post »

Sidney Bechet – Blue Horizon

 

 

 

Read Full Post »

איך יודעים שמשהו לא בסדר עם הציונות, או עם נושאי הדגל שלה, כאשר קוראים שמו של רחוב על שם ציוני פטריוט דגול בטרם האיש מת, וזה יכול להתפתח, אפשר כי בעתיד בנו של ציוני יזכה לכך שעל שמו יקרא רחוב שדרה או יער או גן ציבורי, אולי עובר, אולי בטרם הריון  תודיע אושיה ציונית שהיא הולכת לעבר אישה ציונית דגולה ועל כן ברור כשמש כי לפרי הבטן הציונית העתידית ראוי לקרוא לפחות בשם ואת השם יש להנציח מיד, מיד(!) , לא משנה מה, לקרוא על שמו רחוב או מתנ"ס, מה לא מגיע לו? הרי הוריו הם ציונים דגולים, פטריוטים, לוחמים ללא חת, וזה.

פעם ציוני אפילו הטיפש הכי אומלל היה מסגל לעצמו כמה תכונות של צניעות, מה זה אומר, איזה מין סימן זה, הכל יכול להיות, אולי בכלל  משהו בלתי מוסבר קורה ומתרחש, מישהו ממציא כאן זן חדש של היהודי החדש, שבטרם הוא מתחדש או חש או קיים בכל,ל הוא מונצח, בטר..ם,  בטרם, בטרם, לגמרי לפני בנו של בטרם, הרי היהודי החדש נולד בתוך מוח גלותי, מוח שסבל מרגשי נחיתות, ככול שהסבל היה קשה יותר התוצאה הייתה ברורה יותר ויותר.

ומה יותר מעצבן מיהודי שנולד מחדש בטרם הוא נולד בכלל?

Read Full Post »

Neo Rauch Exhibition Leipzig Germany subtitled

 

Read Full Post »

Older Posts »