הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אפשר לומר שהכל מוכן, מוכן ומזומן כמו שאומרים, הצבא מתאמן, הפצצות רוחשות, מתמרקות, הרעמים עמומים, מישהו לובש מדים, כמה הולכים עם מכשירי קשר, ואנחנו מודעים לגודל המעמד ובכלל הכל נראה פתאום כל כך צודק.

הגעתי אליו במקרה, סיפרו על איש שהוא בעל ידע נרחב בתחומו, אינציקלופדיה מהלכת, קצת בוטה, לפעמים גוער בטיפשים ואפילו בלא עדינות מרובה, אז הגעתי אליו ואז הוא סיפר על המלחמה, על מטוס שלנו שירד על שיירה שלנו ואיך באותו לילה, לעד, הפך שערו לשיער לבן.

אז למה אוהבים מלחמות? 

שאלה מוזרה, ולא רצוי ללכת אחריה שובל ארוך ארוך מידי של הטפות מוסר והרבה ניגונים יהיו יותר מידי וצורמים, האוזן עכשיו לא כרויה, היא שומעת רק משהו רועש, או איזה מטומטם מהאח הגדול, משהו שנראה מתאים לגודל השעה, במלחמה כולנו גיבורים, אנחנו ילדים, ואין טעם להסביר שממלחמה הכי טובה והכי מוצלחת נצא פגועים באופן הכי דרמטי ומצמית והמילים הן נהר של הבלים לעומת הדברים עצמם, ההרגשה  שאוטמים מסביב את האוזנים כי הרעש הפנימי חולם להיות משהו אחר, ולרע הזה האחר כנראה מחכים. 

אז נחכה.