רוצה הגורל ואני מגיע בזמן, זה נדיר, ולפעמים אני תוהה האם האיחורים הם הצד השני של הסף האחר, לא תמיד זה ברור, מכחול של אי-ודאויות משרבט ענני גיחוך בדימיוני ואני מחליט שזה הכל, אבל בטרם אני נפרד והולך לדרכי אני נתקל באיקס, סימן שמונח על הכביש כאילו לומר שאין כניסה, מישהו טרח לשרבט ברשלנות את הסימן, עכשיו כולנו נידונים להשיב את פנינו, ואכן כך אנו עושים.
מלבדו, לו יש תוכניות אחרות, הרי הוא יודע לקחת דברים למקומות שאיש מאיתנו לא יכול להגיע, נידחות המחשבות אבל ההר הזה קטן על המבט הסרגלי שלו שמדיח בקלות כל פיקפוק.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
