הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

יש סנדרום שלם של הקוזאקים הנזגזלים, יש הרבה, המון קוזאקים – אחד היום איחר, כשבא באיחור אמרתי לו שזו לא הפעם הראשונה, ואז הוא החל להאשים אותי על שאני מאשים אותו שאיחר, " מה אתה חושב שזה נוח לי לאחר" כך פנה אלי בטרוניה על שהעמדתי אותו במקומו, מייד הוא הוסיף, גם אתה מאחר, עכשיו הסתבר לי שהוא הריץ בראש ממש תסריטים שלמים איך הוא הולך להוכיח לי שכל האיחור הזה הוא רק באשמתי. הבנתי, והלכתי לדרכי.

עורכי דין של רוצחים מתמחים בסחטנות כזו, הם מתראיינים בלי קשר לאיסור סוב יודיצה, וטוענים שלרוצח לא היה קל כל כך לרצוח, "אל תחשבו שהוא לא מתייסר, היה לו מאד קשה לרצוח" ואתה לא מאמין, כי עוד רגע בכלל תדמע בגלל הרוצח המסכן; האנס חנן גולדבלט, יצא בזול, כולם יודעים שעל עברות דומות, אם שמו היה רחמים, או מוחמד, הוא היה נכנס לעשרים שנה לכלא, ואז כשגם השתחרר בגלל התנהגות טובה (!) ׁכאילו שלא היה די בפסק דין רחמני בן של בנו של רחמן, כנראה שההתנהגות הטובה היא שהוא  הואיל בטובו ולא אנס אף אחד בכלא, או לפחות לא נתפס אונס, ניקו לו שליש, וכשמחו הנשים (נו הצדקניות מה זה כבר אונס) הקורבנות, הוא והחברים והפרקליטים טענו שמה אתם רוצים,  אסור לו להשתקם?

כלומר השיטה היא הפניית האשמה לקורבן, זו שיטה בדוקה, היא אגב די מצליחה .

הפסיכולוג המצוי הוא זה שיאשים בדרך כלל את הקורבן, הוא ייטען שהפושע או גורם העוול לא רק שהוא קורבן של מעשי הפשע שלו, יגדיל ויטען הפסיכולוג כי הפושע סובל מפשעיו יותר מהקורבן שנגדו הוא פשע.