הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

היום הראשון קשור באימי ז"ל שהייתה ניצולת שואה, ילידת צ'כוסלובקיה, אישה אמיצה שרק בגיל מאוחר הכרתי את סיפורה האישי, היא שמרה על שתיקה כמו רבים מניצולי השואה לנו היא מיעטה מלספר על מה שעבר עליה. אבל הגיע איזה יום שבו היא שיתפה אותי שהיא אינה מקבלת הנחה בארנונה למרות שכבר הייתה בגיל הפנסיה ומגיעה לה הנחה כחוק. לא הבנתי מה פשר המניעה הזו מקבלת זכות המוקנית בחוק לכל מי שמגיע לגיל פנסיה, ואז החלטתי ללכת לעיריה, כמובן אחרי ששיכנעתי אותה שאצליח לשנות את רוע הגזרה.

בעיריה התברר לי מפי הגבורה, פקידה לא עדינה במיוחד, כי הסיבה לביטול ההנחה היא הרנטה מגרמניה, שאלתי את הפקידה מה עניין שמיטה להר סיני? האם אימי ז"ל לא הרויחה ביושר את הרנטה? שאלתי בתמימות אופיינית לי; היא הרי שהתה בכמה מחנות השמדה, משפחתה הושמדה, היא עבדה בפרך, האם לא מגיעה לה רנטה צנועה שהיא בכלל פיצוי על בעיות בריאות מהם סבלה בעקבות "הבילוי" במחנות השמדה, אבל הפקידה לא התרשמה כלל, היא עמדה בתוקף כי את ההנחה אימי לא תקבל כי היא קיבלה רנטה מגרמניה. הבנתי שעיני אנשים במדינה צרים עד-כדי-כך שהם רואים ברנטה מגרמניה "פרס" או איזו חבילת מזומנים חסרת תקדים שאדם "זוכה" בה.

עד-אז הייתי ציוני גאה, אפילו גאה מידי, בעל אוריינטציה שמאלית אבל גאה – כך חונכתי, הפרשה הזו הפכה אותי למישהו שמתחיל להבין את המציאות קצת אחרת, לא נתתי יותר מאז אמון במימסד הציוני. ההחלטה הזו למנוע הנחות מניצולי שואה שונתה רק בשנים האחרונות, משקמה זעקה מרה, למדתי שהמימסד כאן ה"ציוני" שעושה שימוש בשואה לסחוט כספים (שכמובן לא מגיעים לניצולים עצמם) הוא אכזרי כלפי החלשים ביותר והעניים ביותר, המסכנים מכולם הפכו ע"י המימסד הציוני לאבן שואבת לעוד ועוד מסחטות כספים ובאורח פלא הכספים תמיד הגיעו לקבוצות חזקות ובאופן גורף לא הגיעו אף פעם לחלשים שבשמם תבעו את הכספים מכל העולם, כאילו האלף שקל בערך שקיבלה אימי ז"ל כרנטה לחודש היוו שלל נכבד שמצדיק שלילית זכות להנחה כפנסיונרית, והרי ברור שזו הייתה החלטה של מנהיג ציוני ראוי ומכובד – החלטות מהסוג הזה לא מתקבלות ע"י פקיד צריך להיות מספיק נבזה כדי להחליט לגזול את כבשת הרש, וזה תפקיד המנהיגות הציונית רק ככה הם מוכיחים שהם ראויים להנהיג.

יום כיפור השני הוא כלכלי- אישי, רק לאחרונה יצאתי ממנו ויצאתי חכם ומחוזק יותר.

הייתי בעל עסק ליצור אביזרים רפואיים בין היתר ספק של חברה של משרד הביטחון, החברה הזו נסגרה בעודה חייבת לי כספים – וגם לאחרים. נאלצתי לפנות לבית מישפט, זכיתי, ביציאה בעודנו במעלית בבית המישפט, אמר לי הגזבר של אותה חברה ממשלתית של משרד הביטחון שלא הראה אגורה מהם, הוא התריס לעברי " אתה לא תצליח לגבות מאיתנו אגורה" והוא צדק. לאחר זמן התקשר אלי עורך דין, ושאל אם אני האיש וכו שלו חייבת החברה הנ"ל כספים ועניתי שאכן זה אני. הוא אמר לי בערך כך: תשמע זו שיחה אופ-דה-רקורד אני מציע לך חצי סכום ושתסכים למחוק את היתרה, אני ברוב טיפשותי כרגיל התרגזתי – במקום לקפוץ על המציאה אבל ציניות תמיד גורמת לי לכעס זו חולשה שלי. הרי יצרתי אביזרים במו ידי לחיילים, הזעתי, הייתי גאה בעמלי, במה שעשיתי בעשר אצבעותיי, הוא לעג לי והפך את עבודתי למין סחר כזה בזוי שניתן למחוק במחי מילה או תיאור מפולפל וציני. כמובן שלא ראיתי אגורה מהם, הגשתי קובלנה למבקר המדינה, היא הוצדקה כמובן – אבל הם הרימו ידיים, הסבירה לי אז עורכת דין של מבקר המדינה שיש פרוצדורה של "קניית חוב" מה שמסביר את התוצאה העגומה. הייתי די מזועזע, מצד אחד יש בידי פסק דין, מצד שני איני יכול לשנות במהומה את רוע הגזרה ולא לקבל את מה שמגיע לי את פרי עמלי. הכסף התחיל אז להיות חסר לי, גם לכסף הזה היתה משמעות לתזרים המזומנים ובתגובת שרשרת ניזוקתי קשה והעסק התחיל לקרטע.

לא הייתי מעולם איש עשיר, למדתי אמנות, ולפרנסתי הקמתי עסק בתחום של יצור ציוד רפואי (לא האמנתי שאוכל להתפרנס מאמנות), הייתה לי הצלחה מסויימת בקטעים מסויימים – העסק היה ממש מוביל הצלחתי מעל למשוער יצא לי שם של דייקן ואיש ישר, שנים הייתי גאה על היותי יצרן של ציוד שבו משתמשים אנשים וגם חיילים. אבל האכזבה שתפסה אותי אז הייתה משהו שלא השאיר בי הרבה תיקווה, עוד מכות כאלה שהתווספו בהמשך, במין ראשומון והעסק שלי קרס, גם מסיבות אובייקטיביות (תחרות מסין למשל), זה עסק שפירנס אותי ואת עובדי למעלה מעשרים שנה, בכבוד.

כתבתי על זה כאן בעבר, כדי לשרוד את התקופה המרה עבדתי בשלוש עבודות שונות, על מנת שאוכל לשרוד, איש אחד שרצה לפגוע בי כתב שאני מובטל,זה משהו שקיים בישימון הוירטואלי בלבד – המצאת שקר לפגוע באדם שאינך אוהב ביריב אפילו מתוך ידיעה שמדובר בשקר. הוא ראה במה שעבר עלי נשק נגדי, נגד דיעותי, אבל עבדתי כמו שור לשרוד וזו הייתה הוצאת דיבה.

אלה שני ימי הכיפור שלי, אני שרדתי, כיום אני עובד עדיין בתחום של יצור אביזרים, באופן צנוע בהרבה, אבל עובד ואצטרך לעבוד עד יומי האחרון ואולי זו דווקא בשורה טובה הבטלה לא עושה טוב לאיש, אני עובד גם בעוד עיסוק, ככה אני שורד. מובטל אמיתי. למדתי על בשרי את המימסד הישראלי, מטובו ובכלל.

***

אין לי איזה מוסר השכל על מה שעבר עלי, אני לא מאמין שאני היחידי שעבר דברים כאלה, צריך מזל לשרוד ואני שורד בנתיים, אבל המדינה לא צריכה לנהוג בנבזות כלפי אנשי עמל, מילא אותו איש שהעליל עלי אדם שעובד בכמה עבודות שאני מובטל, הלוואי הייתי מובטל – מעולם לא ידעתי את המילה והמושג הזה למעט כמה חודשים בטלה שנכפתה עלי בין עבודה לעבודה, אני יכול רק לתהות ביני לבין עצמי איך המימסד הציוני פועל בנבזות כלפי חלשים ואגב אין הבדל בין ימין ציוני לשמאל זו ממש מורשת הציונות לפגוע בחלשים כאשר פקידי מימשל או מקורבים מסדרים לעצמם את העוגה, לכל אחד הקרוב למימסד ברור שזכותו לשרוד ולפגוע בחלשים היא זכות יסוד. איני בטוח מה מקור הרוע כאן, אבל אולי בהמשך אלמד.

אולי זה ישתנה יום אחד, נקווה שלא מאוחר מידי.

Read Full Post »