בעצם לא כל היום, ההתחלה הייתה קשה, כמו כל ההתחלות.
ואז בתפנית מחוללת אימים לא פחות מעצבנות ממש כמו איזה תסריט דרמטי, התהפכה המגמה, הפגישה התקיימה והייתה מוצלחת. כן זה לא ייאמן.
במשך חודשים המאבק הוא סזיפי וחרישי, כמעט בלתי מורגש, אבל את אותותיו חשתי בבריאות שכאילו עזבה אותי פתאום אולי מחשש של כשלון, אולי בעצם כי לא האמנתי שיש טעם. ועוד אולי בהמשך תגענה בשורות רעות, לא אתנגד לטובות. מה רע בבשורות טובות בעצם?
אבל למה להתעצב הרי בסה"כ זה קרה בעצם בזכות מאמצים שלי ושל עוד כמה נשמות טובות, אז עד לבשורות הרעות שתגענה בסופו של דבר, אני שמח בחלקי.
מלנכוליה-I, תחריט נחושת, 1514, מהיצירות המפורסמות ביותר של דירר.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
