כולנו זועזענו עד-כמה שניתן להזדעזע במים טרופים אלה. בכל זאת לא בכל קדנציה של מפכ"ל משטרה כמעט כל צמרת המשטרה נמצאת נגועה בפלילים או במעשים שלא יעשו.
עוד לפני שניגש לברור העניין נזכור כי היו כאן סנדו מזורים, אנשים שהפלילו פוליטית למשל את כנופיית מע"צ והרסו אנשים רבים תוך השלכתם לכלא, ונעשה נסיון פוליטי שלא צלח לחסל קריירה של מנהיג שבעצמו לא עשה דבר לטיהור שמם. רק שנים אחרי בעזרת איש שמצפונו ייסר אותו טוהר שמם של אנשים שהופללו לשוא, קצין בשם סנדו מזור היה שם, אם מישהו חשב שיש לסלקו מהמשטרה או לפחות לנטור לו על מעשיו, הנה באה בחירתו לשגריר מטעם מפלגת העבודה כדי להבהיר שאת מעשיו הוא עשה בשמה של אותה המפלגה. איש לא ברר יסודית את כל ההתנהלות הזו סביב "כנופיית" מע"ץ מה היה , ובעיקר למה, למה לקחו אנשים תמימים והפכו אותם לכנופיה ורדפו אותם והרסו את חייהם. איש לא יודע עד היום מי עמד מאחורי הקנוניה. כי אין מי שיחקור אין מי שיגלה למה שוטר מושחת שהפליל אנשים הפך לשגריר, למה מפלגה ממנה שוטר לשגריר. ובמיוחד למה דווקא את השוטר הזה?
כנופיית מע"צ :
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%A2%22%D7%A6
אבל עוד לפני כן היה כאן בן של אבי האומה העברית הנה מתוך ויקי סיפור המעשה :
בדצמבר 1955 פרסמה שורת המתנדבים חוברת בשם "סכנה אורבת מבפנים", שבה הובעה ביקורת חריפה על קצין משטרה בכיר שניהל קשרים עם אנשי עסקים שהיו חשודים בפלילים ועל הקשרים של בן-גוריון עם אחד החשודים, קשרים אשר כדבריהם "מביאים לידי פרוטקציה והעדפה". בתגובה דרש בן-גוריון במכתב גלוי שאנשי שורת המתנדבים יפרשו את טענותיהם כדי שיוכל לתבעם לדין על הוצאת דיבה.[5] אנשי שורת המתנדבים הגיבו בהבהרת טענותיהם על בן-גוריון, על כך שכשהיה קצין בכיר במשטרה נהיה שותף בחברת "כורים" לכריית זיפזיף וכן על שהיה שותף וחבר של ישעיהו (שייקה) ירקוני, בעלה של הזמרת יפה ירקוני, שהיה חשוד במרמה בנוגע לחברת אירס"ו, שעסקה בהחזרת כספים של קורבנות השואה, והתיק שלו נסגר.[6]
בן-גוריון הגיש תביעת לשון הרע נגד ארבעת ראשי שורת המתנדבים שחתמו על החוברת, בהם אליקים העצני וחנן רפפורט. ביולי 1957 פסקו שלושת שופטי בית המשפט המחוזי, שכללו את זאב צלטנר ויצחק קיסטר, 5,300 לירות פיצויים ו-2,000 לירות הוצאות משפט נגד שורת המתנדבים על שלושה פרטי הוצאת דיבה,[7] שכללו את הטענה נגדו שהפגין ידידות כלפי ירקוני למרות היותו חשוד בפלילים, והטענה שנתן גושפנקה מוסרית לירקוני כדי להשפיע על החוקרים לתת לו פרוטקציה בחקירה. עם זאת, השופטים קבעו ששותפותו של עמוס בן-גוריון בקואופרטיב לכריית זיפזיף ושימושו בווילה של אחד משלושת אנשי העסקים שנזכרו בחוברת נשוא התביעה, לא היו ראויים. שורת המתנדבים ערערה לבית המשפט העליון על פסק הדין. ב-5 ביוני 1960 הפך למעשה בית המשפט העליון את פסיקתו של בית המשפט המחוזי ואת ממצאיו: הוא הפחית את הפיצויים שנקבעו ל-1,200 לירות ואת סכום ההוצאות ל-500 לירות, וקבע שהתיק נגד ירקוני נסגר מסיבות פסולות, אך אנשי שורת המתנדבים לא הוכיחו שעמוס בן-גוריון היה מעורב אישית בסגירת התיק המשטרתי נגד ירקוני.[8]
כלומר משטרת ישראל של דנינו לא המציאה שום דבר חדש, היו דברים מעולם, לא פלא שדנינו חגג ברוב עם את "הצלחתו" בתפקיד, לא יירחק היום וימנו אותו לשגריר. הוא יצוגי למדי והרי סנדו מונה לשגריר לפניו.
ושום דבר לא משתנה המשטרה ממשיכה בדרכה:
מתן אדרי בן 31 מבאר שבע נפל במלכודת משטרתית. אחרי שקנה חשיש לצריכה עצמית משב"ח ומודיע משטרתי, עצרו אותו שוטרים וטמנו לפי החשד במכוניתו שקית עם 50 גרם הרואין: "אמרתי שאין לי מושג מה זה ואז הם נתנו לי סטירות". כעת הוא מספר על מה שעבר….
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
כתיבת תגובה