הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

לפני כמה שנים כמה ימים טרום בחירות הזדמנתי לכפרים ערבים בהם עבדתי אז עם כמה קולגות בצפון, היו כרגיל כרזות בחירות מכל עבר, מה שתפס את המבט שלי בהתחלה בלי להבין את עומק הבעיה, הייתה דמותו של חנין כשברקע מסגד אל אקצה.

קשה לי לדמיין את אותו חנין עומד מול הכותל ומטמין פתק הצבעה של חד"ש משל להצלחה בבחירות בהשגחת בורא עולם (הגם שלאלוהים היהודי בתנ"ך לפחות יש אמירות סוציאליסטיות מובהקות), אבל מול אל אקצה התגודדו כל אנשי חד"ש.

הבנתי שיש להם בעיה מול חבריו של ראאד מהתנועה הצפונית האיסלמית ברחוב מול הנטיה הלאומנית הברורה הזו הם בחרו להתעלם מהמשמעות שלה, ולמרות הכל, אז כבר גמלה בתוכי ההכרה שאני לא יכול להיות חלק מהצביעות הזו. אל אקצה כסימבול דתי מובהק כן, אך גם לאומני, והכותל או כל זהות יהודית אפילו חילונית, בשום אופן לא.

ככה חד"ש נכנעה לראאד סאלח מהתנועה האיסלמית ולנטיות לאומניות ופונדמטליסטיות, התוצאות הן בהקצנה ימינה של המסרים הלאומנים, ראאד סאלח הוא פאשיסט דתי לאומני אם לא גרוע מכך, הוא סוג של כהניסט איסלמי, מה לאנשי שמאל ולנבל הזה?

זאת ואף זאת, בתהלוכה האחרונה בסחנין ראאד סאלח התגודד, התחבק, וחובק ע"י אנשים שלכאורה יש להם השקפת עולם חילונית שמאלנית, אם ככה, זה כבר לא שמאל, זו כניעה לימין פאשיסטי. כן גם ערבי יכול להיות איש ימין.

מאז אני כבר לא שם. וכנראה לא רק אני.