הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

על זכייתו ואולי קצת מסביר מה בדיוק קרה לו מאז הוכרז לזוכה הוא שואל שאלה די מעניינת, על מה אמן חושב כשהוא כותב או מצייר ובכלל האם על הפרסים בהם יזכה או על עצם הדברים עצמם או אף לפעמים אפילו על הפרטים הטכניים.

כבר יש ביקורת בעיקר בורגנית על דילן שלא הגיע – קלקל להם את ההצגה הצדקנית, כמה נבזי לכאורה מצידו.

זה לא שאני יודע מה, קטונתי,  ולא מעניין כלל לנסות להבין, ובכל זאת יש כאלה שמרגישים מרומים כאילו הוא היה צריך להופיע ולומר עד כמה הוא נרגש מהמחווה של השבדים.

לפעמים נותני הפרס הם בעלי אינטרס, זה מעצים אותם הם כאילו עומדים באותו מקום כמו בעל המלאכה כמו הסופר או כותב השירים. ישנה הרגשה שוועדת הפרס של הנובל חשבה שבעצם הענקת הפרס לדילן מגיע לה פרס, קצת חוסר צניעות, הכעס שהופנה לעברו ועל תגובתו המשתהה.

גם היום חלק מהאמנות הפלסטית סב בענייני אוצרות, מי אצרה, הי הגתה את הרעיון הכביר של האוצרות, ומבקרים וביקורתם, האמנים והאמנות לעיתים נדחקים הצידה, כאילו אמנותם היא עניין מובן מאליו.

ויצא יפה אחרי הכל, כמעט כאילו זה אורגן מראש  בכוונה גם ההתרגשות של פטי סמית.