הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

כן היא כתבה על אלאור אזריה, בקורת נוקבת על בית המשפט, מנומקת כדרכה, על הדרך בה הוא עמד לדין, לא אטעה לומר שכך כתב בעל הבלוג מלכתחילה.

בפייסבוק אני ארשה לעצמי לצטט כמה מהדברים שכתבה:

"כי הוויכוח איננו על טוהר הנשק כעקרון – עליו צריך לעמוד – אלא על האיזון הלא פשוט בין עמידה על אחריות אישית של לוחמים לבין קבלת אחריות מערכתית לתנאים בהם הם פועלים ולטיב ההליך שננקט כאשר הם שוגים."

ועוד

" השאלה היא איך העניין של אזריה לא הופך להחלשה מסוכנת של האמון של כל חלקי החברה בצבא ובממשל. כי המקרה של אזריה איננו מקרה קל בכלל. התומכים החשובים והרבים של אזריה אינם אלה שחושבים שערבי טוב הוא ערבי מת, ואפלו לא אלה שחושבים שמי שבא לפגע ולהרוג דינו מוות, ואין הבדל לעניין זה אם כבר נפצע ואינו מהווה סכנה. תומכים בו אלה שחושבים שאזריה לא הרג את המחבל בקור רוח ומתוך נקמה, אלא אלה שחושבים שזירת הפיגוע נוהלה לא בצורה מקצועית, וכי הדבר יצר חששות ובלבול אצל רבים, וכי אזריה הלא מנוסה אכן היה מבולבל ונסער, וכי למרות שמיידית לאחר הירי לא היתה התנהלות שמראה זעזוע – המערכת הצבאית מנמוך ועד גבוה מיהרה לקבוע כי הייתה פה סטייה חמורה, תוך כדי מיקוד של הבעיה בפועלו של אזריה, וללא התייחסות לדרך הטיפול והניהול של הזירה ושל החקירה."

דברים כדורבנות שום כלי תקשורת לא עסק בזה בהרחבה, הרי די לנו באמנון אברמוביץ, הוא הרי גיבור ישראל, מפתח שיטת האתרוג, עיתונאי רקוב ומושחת, מטעם, אדם שעשה מהמקצוע קרדום לחפור בו, הוא וחבריו, 99 אחוז מהם שולטים ללא מצרים בכל עמדות המפתח, עובדה, דבריה של כלת פרס ישראל למשפטים, לא עלו כלל לדיון. משל לא היו קיימים, ודעתה לא חשובה, רק אלדד יניבים, דרוקרים ובן כספיתים הם הקול הרלוונטי. אין אפילו דרך ארץ למי שהיא בכמה דרגות אינטלקטואלית ואמיצה מעל הרקב שפשה בתקשורת.

פעם ראשונה זה עלה במעריב, לא ממש דיון ציבורי ראוי, הארץ התעלם, ידיעות וכמובן יתר ערוצי התקשורת. אולי בכוונה אולי סתם כי יותר נוח לתת הד לדברי הבלע מימין או משמאל.

הימין לא התעלם לגמרי,  אבל יחסו של הימין לרות גבינזון מאוד זהיר, הם יודעים טוב שהיא לא משלהם, ולמרות זאת היא אישה אמיצה שיכולה להביט על כמה צדדים ולא להתעלם מהם, עם קול צלול וחד, ברור שהיא קול שונה מקרב המיליה השמאלית ממנה היא באה בסופו של דבר, כנראה דרכה העצמאית מנעה ממנה מינוי לבית המשפט העליון, בכוונה, פרי ידו של השופט ברק שכפה על כל בג"ץ את דרכו.