למה התפקדתי היום למפלגת העבודה, ומדוע אני תומך בעמיר פרץ?
שלא תהיה אשליה שיש לי הערכה כלשהי לעמיר. מה יש להעריך בחובב קבבונים עם אנגלית של בית ספר יסודי, שאין לו אפילו תואר ראשון ממכללה? אילו זה היה תלוי בי, עמיר פרץ ודומיו היו נשארים להירקב בבטחה במרוקו, אך את המציאות הדמוגרפית אי אפשר לשנות. עדיף היה שהמנטליות הלבנטינית תישאר בלבנט, ושבמקום אנשים שצועקים קו-לו-לו ודופקים בהתלהבות על דרבוקה שירים של מעלימי מס ששם משפחתם מתחרז עם מרץ, יחיו פה רק אנשים שמדברים בנימוס, משלמים מס כחוק ומנגנים את שופן – אבל זה כבר לא יקרה.
השמאל נכשל שוב ושוב בבחירות, כי במקום לרוץ עם מנהיג עממי שידבר לעם בשפתו, אנחנו מתעקשים על פוליטיקאים עם דוקטורט מקולומביה כמו אראל מרגלית, עורכי דין מהשורה הראשונה כמו בוז'י הרצוג או בחורה כמו שלי יחימוביץ' שכתבה ספר או שניים. אין לי כלום נגד דוקטורים (אני כידוע פרופסור) או סופרים (גם אני כתבתי), אבל את הבחירות מכריעים תושבי עיירות הפיתוח שהספר האחרון שקראו היה אלפוני לכיתה א'. הם מצביעים ימין ואנחנו נתקעים עם הכיבוש.
אילו השאלה היתה עם מי מעניין לתפוס שיחה אינטלקטואלית עמיר פרץ היה האופציה האחרונה. לדבר איתו על מהות החיים זה כמו לדבר עם ירקן על מכניקת הקוונטים- אבל בבחירות משתתפים למרבה הצער גם ירקנים שבוחרים ליכוד ושס. בשביל להשיג את הקולות שלהם חייבים את עמיר פרץ – עם כל הכאב שכרוך בכך.
M.K
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
