הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

זיכרון אחד הייתה האפלה, החושך, ללכת ברחוב שבו אין אור, והחלונות מושחרים, חלק גם כיסו את החלונות בפסי דבק.

זיכרון אחר הוא הנסיעה לטיול לאחר תום המלחמה, כשאני ילד, עם הורי ואחי, באוטובוס, איני זוכר את הכותל או איזושהי קדושה שנפלה עלי, כנראה הקדושה שייכת לעולם המבוגרים בלבד. מה שאני זוכר זו עט עם כמו מטריה כזו מפלסטיק, אף פעם לא ראיתי דבר כזה. עט מטריה, עד היום המראה הזה חקוק לי בראש, ראש של ילד.

הייתי רוצה למצוא את הדגם הזה של עט שהחלק העליון שלה היא מין מטריה כזו.