הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

תכנית המקור בניהול השוטר הצבאי שראיין גנרל עטור קרבות ודם סקרנה אותי. בדרך כלל איני צופה בתכנית, הפעם נסתי לחרוג ממנהגי, והתרכזתי בעמירם לוין, לוחם מהולל שרוצה להיות מנהיג בזכות קרבות בהם הוא השמיד ערבים בצורה בהחלט מרשימה. היה אפשר להוסיף, שדווקא השמאל מייצר לנו את הקילרים הכי מרשימים. מעניין למה. והקיבוצניקים הוזכרו בתכנית ע"י הגנרל המחוספס והעילג כסוג של לוחמים שמחייכים למוות בקריצה.

התפקיד של השוטר הצבאי היה לעשות קולות של התפעלות של גימנזיסט פעור עיניים, אבל גם היו לו הערות, למשל על בנט, שהיה כידוע מפקד ביחידה קרבית. מילא שגנרל כמו עמירם לוין מרשה לעצמו, הוא קנה את הזכות בשדה הקרב, אבל מה הקשר של השוטר הצבאי הזחוח המלא בעצמו, ושדה קרב.(!?)

הוא האיש לתת ציונים לאנשים שהלכו בשבילים מסוכנים? מדהימה היומרה הזחוחה של האיש.

מעבר לכל המתקתקות הקיטשית של הערצת המוות במדים, על הערצה לאיש מוות כמו עמירם לוין שנשאל ע"י השוטר הצבאי שפער זוג עיני עגל לנוכח יכולת ההרג של הגנרל. איש לא היה מעז לתת במה כזו לאיש ימין עטור מוות, הוא היה מכונה פשיסט רוצח וכדומה. אפילו שצריך ממש להמציא פנטזיה על קשר בין קילר מהסוג של לוין למשהו שקשור בשמאל, לא שלא ימצא קשר כזה גם לא התרשמתי שהאיש הוא איזה מנהיג מרשים, משכיל, או אדם מיוחד בעל יכולת להנהיג חברה אזרחית. מה הקשר שלו לשמאל, אולי כי הוא נולד בקיבוץ? גם הרבה פרות נולדו בקיבוץ ברפת.

הוא החליט וכנראה לנוכח רדידות המנהיגות מצד שמאל לעזור לאיש כמו לוין שקשה לראות אותו מסוגל לנהל אפילו משרד ממשלתי, ברוח הומניסטית ואזרחית, גם התברר הגועל נפש הזה שמתמצה ברהב של אנשים שמתפארים במוות שאיתו חגגו במשך שנים.

יש כמובן כורח בלהיות בעלי כוח צבאי בשכונה בה אנחנו גרים על זה אין חולק, ברם כזה רהב וכזו התמוגגות נערית מטומטמת שהפגין השוטר הצבאי שאפילו לא אטעה לומר לא עשה שמירה באיזה בסיס בשטחים או החזיק נשק במקום מסוכן נניח באיזו גבעה בשטחים או במלחמה. מימיו .היא מסוג הביזאר שהחיים במדינה אבסורדית כמו ישראל מזמנים לנו. ותכנית שאמורה לעשות תחקירים על חברה אזרחית הופכת לבמה של איזה שוטר צבאי שקשה להבין מה הוא רוצה.

ההתמוגגות של השוטר הצבאי מזכירה לי את הצופים. כנער, את הסיפורים שסיפרו לנו על מאיר הר ציון הלוחם המהולל, ואת עיני העגל שלנו הבנים במיוחד לנוכח סיפורי הגבורה. יש דברים שהשתיקה יפה להם, גנרל שמתפאר במעשי ההרג, זה דבר דוחה במיוחד. רביב דרוקר הוא אדם זחוח ולא חכם במיוחד. איש שקופץ מעל הפופיק שלו ברוב הדברים בהם הוא לא יותר מנוכח עילג, עם מנטרות של ג'ובניק הוא מרשה לעצמו לחלק ציונים למי שכן הלכו בשדות הקרב. המומחיות שלו היא בהפצת רעל, ברכילות זולה, בהשמצות.

קבלתי מנה גדושה של גועל נפש. אני אתגבר עליה, אפילו אם הייתי מועמד להצביע למפלגה שמאל ציונית, ואיני כזה, לעמירם לוין לא הייתי מצביע במיוחד אחרי שצפיתי בתכנית. למרות שללא ספק הוא הרג המון ערבים. (מחיאות כפיים וזה)

הייתי אומר שרפול היה מנהיג משכמו ומעלה וגם לוחם ללא חת בהשוואה לעמירם לוין לא זכור לי שהוא התפאר ברמה כזו מביכה. קשה לי להסתיר את גועל הנפש והבחילה שחשתי בצפיה, איך גנרל מתלהב לספר לאיזה ג'ובניק על מעלליו. לרפול לעגו, אני חושב שלרפול הייתה יכולת לתקשר עם אנשים פשוטים לחוש חמלה לחייל פשוט, כחייל הוא זכור לי כמי שלא בחל בעזרה לחיילים הכי בעייתים מרקע בעייתי (הוא שיצר את הקבוצה ששמה נערי רפול – פרויקט חברתי ראוי), והנה השמאל מציע לנו איזה דחליל צבוע בצבעי קרב. גיבור שכל מעלתו היא שהוא הרג והרג והוא איש נועז בשדה הקרב. באמת זה מה שחסר בשמאל עוד איזה קילר.

למה אין רפולים בין הגנרלים של השמאל? כאלה שהייתה להם גם עשייה חברתית? שמאל נו..