בדקתי בויקי שלו, הוא מעולם לא חקר, דרש או עשה אייטם לאיש ששייך למחנה שלו. זו אתיקה עיתונאית?
אם עיתונאות היא מקצוע בוודאי שאין סיבה לעצור את עבודת ה"עיתונאי" רק בשל השתייכות למחנה ימין או שמאל. ואם אי אפשר להיות אובייקטיבי, או לא רצוי, למה אין ייצוג לצד השני באופן קטגורי כל כך? למשל בערוץ 2 ערוץ שלאחרונה נתפס כמה פעמים בייצור מכוון של פייק ניוז.
אפילו מראית עין של עיתונאי הגון אין לו לאיש שגם מכנה איש כמו בוז'י קוקסינל. בשל הפסדו לביבי.
הוא הפרשן הבכיר היחידי בערוץ 2, אין לצידו עיתונאי אמיתי בעל שיעור קומה, שקצת יאזן את התעמולה הבולשביקית הבלתי מוסתרת אותה מפיץ אברמוביץ.
מויקי היקרה :
בדצמבר 2012, מיד לאחר מסיבת העיתונאים שבה הודיעו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן על איחוד רשימות הליכוד וישראל ביתנולקראת הבחירות לכנסת ה-19, פרסם אברמוביץ' את קיומו כביכול של מסמך סודי שבו נתניהו וליברמן סיכמו על רוטציה ביניהם בתפקיד ראש הממשלה. החשיפה התבררה כשגויה. סוף ציטוט
"שגויה" או פשוט פייק ניוז.
יש הרגשה בלבד, על סמך הגיון בסיסי, שאין דבר ראוי בכל תיק 1000 הרי איש כמו פרס קיבל בגלוי מתנות בסך 11 מיליון מכל מיני טייקונים וחברים, זה מעמיד באור מגוחך את טענת אחת הפרקליטות שמתנות "כבדות" לא ניתנות ככה סתם (ללא תמורה) איפה היית גברת בזמן נשיאותו של פרס?
הכללים שונים לאנשים ממחנות שונים?
בלי קשר אמנון אברמוביץ הוא אדם נקלה, אלמלא היה גיבור מלחמה, הוא מזמן היה הוך לפנסיונר, ונשאלת באמת השאלה איך במשך 30 שנות עבודתו כ"עיתונאי" הוא מעולם לא חקר, ופרשן לכף חובה איש ולו אחד בודד שאינו ממחנהו שלו, הוא מוציא שם רע במיוחד למקצוע הבעייתי במילא. אדם כזה נחשב לעיתונאי בכיר, אבל למעשה מדובר באיש פוליטי שמשרת את המחנה שלו בלי כחל ושרק.
