הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אם מישהו מעלה על הדעת שביבי יורשע בתיק המתנות שעה שיום הולדת אחד נחגג מתרומות של אנשי עסקים וטייקונים שכולם ללא כל צל של ספק קל חברים בנפש של שמעון פרס, הוא חי בסרט שמביים שקרן מקצועי בשם רביב דרוקר וחבורת סלפנים מסוגו.

בהחלט ראוי לכל גינוי שראש ממשלה מקבל סיגרים ושמפניה ועוד שלל מתנות, אבל כשקוראים איזה מתנות קיבל פרס, לא תהיה הגזמה לטעון כי בימי חייו הפוליטיים הוא קיבל מתנות מאד יקרות הרבה מעבר לסביר, וכנראה מדובר בעשרות מיליונים, בהינתן והיה מדובר בשיא של איש שדחף את עצמו לפוליטיקה בכל דרך.

גם מנהיגי מפם הסוציאליסטים קיבלו מתנות, נדמה לי שמכונית אמריקאית יקרה חדשה הם קיבלו איני זוכר מי מהם, הם חיו בקיבוץ, רק צריך לדמיין איזו הרגשה היתה לחבר מהשורה אחרי חליבה נניח ברפת, כשריח ניחוח חציר עוטף אותו והוא רואה מולה עיניו בסככה כנראה, מכונית אמריקאית יקרה.

מי שתופר לביבי את תיק המתנות יצטרך להסביר למה לשמעון פרס מותר, למה ? ולא רק בשמעון פרס מדובר.

ואם בכל יורשע ביבי על עניין המתנות, אנחנו חייבים להודות שמדובר בבעיה, תהיה על זה חקירה יגיע יום וכל העלילה הזו תבדק, כולל העיתונאים ומי שעומד מאחוריה.

שלא יהיה ספק, ביבי נהנתן חזירי, מכיוון שהעוני בו אני וחברי העניים חיים ומדובר ברוב עם ישראל אין לי יכולת להכיל את הרקבון של ראש הממשלה, ויחד עם זאת, ביבי לא המציא שום דבר.

כלל חשוב בשלטון החוק, כולנו שווים בפני החוק, ביבי לא צריך לקבל הנחות, אבל פרס קיבל, כל ראשי הממשלה למעט בודדים אולי מנחם בגין, ואני בספק אם בגין עצמו לא קיבל מתנה מדי פעם, כולם קיבלו מתנות.

כנראה שחוק המתנות בעייתי, או גבולי, מישהו יהיה חייב לתקן את החוק, לשרטט גבולות ברורים בלי ערפל ובלים קטעים אפורים עד כמה שניתן.

מתוך כתבה בעיתון הארץ  של אחת ראויה מורן שריר, על חגיגות יום ההולדת של שמעון פרס:

"קים ג'ונג איל מתהפך בקברו", "פולחן אישיות בלתי נלאה", "יונית מתרפסת בפני המנהיג הרחום והחנון", "שמעון פרס קורע את צפון קוריאה". אלה רק כמה מהחוכמעס שקפצו לעין מתוך העיתונים והרשתות החברתיות (הו הרשתות החברתיות! מה היינו עושים בלעדיכן?) ברגע שהתחילו לרוץ הפרומואים למסיבת יום ההולדת לנשיא פרס. אפשר להבין את האסוציאציה. יונית לוי, בחיוך גדול וחגיגי שמעיד על כך שהיא לא על תקן מגישת חדשות אלא יח"צנית מסיבות, פיתתה את הצופים לבוא עם שבחים לנשיא: "הוא אחד הישראלים הכי מפורסמים בעולם והקדיש את כל חייו למדינה אבל הערב הזה מוקדש רק לו".

שלושת הערוצים שידרו בדיוק את אותו הדבר – ערב ראווה, עמוס בילדים רוקדים, דברי חנופה וביוגרפיה אחת משופצת, למנהיג האומה, איש החלום, החזון והעתיד, המדינאי רב ההישגים, אביר דימונה, הרוזן מסבסטיה, נביא המזרח התיכון החדש, האיש ששאף וחתר ותמיד ניצח, נשיא המדינה שמעון פרס. אפילו תוכנית הסאטירה הלאומית שלחה מערכון מצולם שבו יובל סמו ועוברי אורח מביעים אהבה לנשיא. כן, זה נראה, נשמע ומריח כמו פיוניאנג אבל יש הבדל אחד בסיסי ומובן מאליו. בישראל הטלוויזיה לא נשלטת בידי דיקטטורה צבאית. בצפון קוריאה כלי התקשורת מחויבים תחת איומי אקדח להלל את המנהיג, לשמוח בשמחותיו ולהתאבל עליו כשהוא נאסף אל אבותיו המטורללים. איזה תירוץ יש לערוצים 2 ו-10?

האמת היא שכנראה יש צידוק מסחרי לשדר את הפסטיבל המצועצע הזה. פרס הוא נשיא אהוב – לא סביר שמשה קצב פרה-האונס היה זוכה לכבוד כזה – והפרובינציאליות המקומית הולכת שבי אחרי הסלבס והכבוד שהם מרעיפים על מישהו משלנו. למרות שרוב הישראלים תיעבו את פרס בשלב כלשהו בחייהם, הם מרגישים שהמחמאות שיוצאות מהפה של טוני בלייר וביל קלינטון, דבקות קצת בהם.

במסורת המזרח תיכונית, לאירוע לא היה סטייל. הסרטון הביוגרפי היה פומפוזי, קטעי הוידיאו נראו כמו סרטוני בר מצווה עם ברכות מידוענים, ריקודי הילדים לא הרשימו והיתה חסרה איזו אלגנטיות בסיסית. טוני בלייר היה שנון, ביל קלינטון היה חמוד, ברברה סטרייסנד נראתה חמוצה ושלמה ארצי, האדם היחיד באולם עם עמוד שדרה מפליז, לא ראה אף אחד ממטר ונתן את השטיקים שלו מקיסריה. סוף ציטוט מכתבה בווינט

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4393134,00.html