הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אם יש היום מחאה צודקת היא מחאת הנכים.

ספור אישי, אני קרוב לתחום בכמה צמתים אבל יש דבר שקרה בעברי.

לא לזמן ארוך הייתי מין מדריך לאוטיסטים, ונכים בדרגות שונות. ניהלתי מין סדנא ליצור חפצים מעץ שהיו סוג של מיחזור. ואז התוודעתי לעולם הזה. היו לי הרבה הפתעות, חלק נשארו לי כאילו כמו איה דבר לא פתור. חלק נצורים בלב.

האנשים שעבדו בסדנא השיקומית היו אמורים לקבל כסף, וקיבלו, אבל למשל עבור עבודה של חודש, הסכומים היו משהו בסדר גודל של מאה או כמה מאות שקלים לאיש או אישה.

חלק עבדו חודש מלא וקיבלו קצת יותר, חודש מלא אינו מלא ממש וברור כי מדובר בשיקום, וזה לא ממש דומה לעבודה במהותה הנורמטיבית, אבל הסכומים היו מגוחכים. כאילו החברה הנורמטיבית הסבירה לנכים ולאנשים המיוחדים האלה מה דעתה עליהם ועל המאמצים שלהם לתפקוד יומי. השכר הוא לא רק עניין פורמלי ומהוה עדות בלתי אמצעית לסוג של הערכה של שווי, שווי ערכי שבו מי שמשלם מעריך את השווי של המאמץ לתפקד ולהשתקם. קשה שלא להרגיש איזו ציניות וניצול גלומים בסכומים האלה.

חלק מההפתעה שלי הייתה הדרך בה נקשרתי לאנשים האלה.

הנכים מבקשים לחיות חלק מהחברה, חלק מצליחים יותר חלק פחות, אבל הכסף שניתן להם הוא לעג לרש  בלשון המעטה. מעצבן שמצד אחד יש שופט עליון שמקבל פנסיה כמעט מאה אלף שח לחודש, פנסיה תקציבית, הוא בכלל לא עובד, נו פנסיה, הוא כבר איש אמיד יש לשער, ולנכים נותנים סכומים כל כך מגוחכים, למה אני מזכיר שופטים כי הם החלק שאמור להיות הכי נאור. והם נותנים ידם לעיוות הזה איך הם יכולים לשפוט. לא שמעתי ולו על שופט אחד שמתקומם, במקום זאת בבג"ץ כפי שציינתי בעבר יש אולם שכולו מוקדש לפורטרטים של שופטי עבר, רובם בטעם ממש רע, אבל גם לכך נמצא תקציב. לנכים אין. לחולים אין.

יש שאומרים שלא השופטים הם אלה שקבעו את שכרם או את הפנסיה. בכל מתערבים השופטים – זוכרים את הפילוסופיה השיפוטית של ברק חובקת הכל,  לא הגיע הזמן שהם יסירו את טבעת החנק של הפנסיה התקציבית ויתרמו אותה עבור נכים ולו בקצת, הכסף שחסר לתקציב הנכים. השופטים והגנרלים וכל מקבלי הפנסיות התקציביות במיליארדים גם הם אשמים במציאות שנוצרה עבור הנכים. אשר בין היתר לא מאפשרת לשלם שכר ראוי לנכים. או קצבת נכים ראויה.

התנאים שהם מקבלים זועקים, אולי אם הנכים והנזקקים והחולים היו מקבלים יותר, וחיים באופן סביר היה בסדר לתת יותר גם לשופטים, אבל הם מגזימים.

אחת העבודות מהסדנא ההיא.