הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

נפלאות – לא צריך הרבה כדי להרגיש אושר כה בסיסי. כל אחד בוחר לו את הזרם שישפיע עליו. הקולות שהטבע נותן בימים האחרונים רק בקושי מצליחים לעמעם את הטיפשות הנוכחת של המשפחה הנמלצת מנהלל.

משפחת גפן היא ברוכת כשרון זה לא סותר את היותה בעיקר פטפטנית, עם הנטייה הזו לומר משהו "מוחץ" וכאילו סנסציוני שאיש לא היה מעלה על דעתו לומר אלמלא הגפנים היו כאן לומר. אביב הוא זמר מיינסטרים ולא זמר מחאה, אביו לא ביטניק מרדני – זה שהוא עושה סמים זה יפה. אבל כל עבריין וערס עושים גם כן סמים, הוא לא מורד דגול בממסד, ההפך – הוא הממסד, הוא מנצר משפחת דיין. המשפחה המיוחסת מנהלל – אחת המשפחות שבצד הכישרון יש בה משהו רקוב הרבה יותר ממשפחת נתניהו. הוא עמוק עמוק מהממסד, חלק מהשירים שלו הם ברמה של קן התנועה שילוב של צופים והנוער העובד עם קורטוב השומר הצעיר – ולא פלא שהשמאל בורגנים אימצו את הבורגני מנהלל ללבם, הוא חושב בטח שהוא ילד טוב, ואולי זו הבעיה שלו.

כל איושה שהם משחררים מלוקטת ע"י המדיה ומשוכפלת בטור הנדסי בלתי נגמר. די כבר, נמאס.

נחזור למים; נחלים האלה שנוצרים בעיר, בכפר, הם לרוב נחלים שזורמים ללא כתובת, בעיר מדובר  ממש בנהרות שוצפים. אנחנו בצבא פולניה מקווים שמנתבים את המים למאגרים. שומרים עליהם, ומטפחים את הבורות האפלים הריקים והמשוועים למים.

הרגשת אושר מוזרה עולה כשהרעש ששומעים הוא רעש מים, העציצים נוטפי המים, הדרכים המשובשות שהפכו לנחלים. ורק שנתמכר לרעש הזה. לטוב הזה. ולא לגפן מנהלל שרוצה לחשוב שמישהו חושד שהוא איש חכם.

הלוואי שהרעש הזה של המים השוצפים רק ילך ויתגבר.