מספרו של אלוף דורון רובין ז"ל
כשישבתי מול אהוד ברק בשיחת ההדחה, כל הפקודים שלי היו מאחורי. לא עלה על דעתי להתנהג כמו ילד קטן שגזלו ממנו את הצעצוע והוא מצווח ורוקע ברגליו. אני, בניגוד לברק ולעוד כמה גנרלים אחרים, אף פעם לא הייתי "הבטחה" גדולה, אבל כן הייתי מודל, ומה שהפך אותי למודל זה מה שעשיתי, הרקורד שלי, הרקע שלי.
השירות בצבא הוא עדיין שליחות. בעסקי חיים ומוות רצוי שיעסקו הטובים, השקולים והאחראים שבינינו, בלי שום קשר להשתייכותם למוקדי כוח כאלה ואחרים. זה מה שהייתי רוצה להנחיל לדור המפקדים הצעירים שגדל עכשיו ויגדל בעתיד: אל תשרדו, אל תתחמנו, אל תקמבנו. תהיו ישרים, הגונים, ערכיים, עמדו על שלכם, קחו אחריות, שלמו את המחיר שצריך לשלם גם אם דפקו אתכם. אל תצייצו, לכו בדרככם בקומה זקופה.
http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-619538
מה נאמר אנחנו פשוטי הפשוטים מהעם, שככה נוהג איש שאז לא היה מזוקן בחברו לנשק.
לא תהיה זו הגזמה לכתוב שחלק מהרעות נולדה בין אנשים מאותו כפר, חבל, היינו רוצים להמשיך ולהאמין שהיא נקייה, תמימה ויפה, כמו שלמדו אותנו, כשהיינו יפים והנעורים שלנו חייבו אותנו לשאת את העין לגיבורים – זו לא הגזמה זה החינוך שחינכו אותנו. גיבור אחד איבדתי, אהוד ברק שאפילו הצבעתי עבורו פעם, הוא היום אחד מהמחליאים ביותר מרשימת המחליאים המתגברת בציבור הישראלי, איש שלא מחמיץ שום הזדמנות לתקוע סכין בגב לחבריו לנשק, לא פעם הוא מסובב את הסכין בעונג השמור רק ליוצאי יחידה סודית שמורה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
