רוב האמנות הטובה, הקנונית אינה בדיוק פלקט פוליטי, ולמרות זאת הרושם שמקבלים בבתי ספר לאמנות שאמירה פוליטית חשובה יותר מהאמנות כשלעצמה.
גם הסופרים הישראלים במיוחד חייבים להיות "אוונגרד פוליטי" לא פחות מזה, השילוש הקדוש (גרוסמן,א.ב ועמוס עוז – מסומנים כנביאים יותר מאשר סופרים) להיות "מצפוניים" הוא לא שיח על אמנות או על יכולת אמנותית מדובר בשיח של פוליטרוקים ירוד. שיח, שבו מי שמלבה את האמירות הפוליטיות ומסווה תחתן את האמנות הופך למשהו חשוב וראוי לתשומת לב. רוב האמנים הדגולים היו חלאות ביום יום, אנשים שבחייהם היו חלאות חסרות בושה שובניסטים מרושעים חלק אפילו רצח. רק כאן בישראל הם נופת צופים עטופה בצלופן הומניסטי סכריני, רק פה הם מתהדרים באיזו אצטלה פוליטית הומניסטית שחשובה יותר מהשיח האמנותי כשלעצמו.
פיקסו יצר בזמן השלטון הנאצי בפריז, הוא לא היה במחתרת, להבדיל מסמואל בקט לא תמיד יכולת אמנותית היא בעלת משקל פוליטי כזה או אחר. יש סופרים אנטישמיים גזעניים והם סופרים לעילא ולעילא. רק אצלנו הצדקנות נוטפת מכל אמן ואמנית שרק חושבים שאלמלא הם והתמיכה שלהם באיזו אמירה פוליטית יתמוטט העולם. יש אנשי מצפון, אבל הם לא בהכרח אמנים דגולים. העניין שפה בישראל יש השתקה של כל מי שלא מזדהה כסופר תומך בכל פשע או גחמה פלסטינית לטוב ולרע – וחלק לא קטן מהפלסטינים הם ניאו נאצים מה שלא מפריע להלל אותם. כמו בעניין הפליטים אלה שתומכים בכאב הפלסטיני לא שמים על הפלסטינים – כפי שכמעט רוב התומכים בפליטים לא מסוגלים לחיות דקה בדרום תל אביב ליד הפליטים את זה משאירים לימין ולעניים בלבד, הם רוצים שליד שמם יתנוסס "מאבק פוליטי" כמו שהם נגד גירוש בלי לבדוק בכלל במה מדובר. והחשוב ביותר בלי לשלם מחיר כלשהו, ההפך הם מצפים לפרס כלשהו שהאמירה הפוליטית מקדמת.
את החינוך הפוליטי החלול מחדירים כבר בבתי ספר לאמנות, אין כמעט אמן ימני או אמנית, יהא אפילו מוכשר וראוי, בעל יכולת אמנותית, אם אינו חלק מהעדר המתיימר והנובח סיסמאות שדופות אין לו יכולת לשרוד או להיות נוכח, זה טרור מחשבתי מובהק. כל אמן שרואה עצמו אמן חשוב חייב לומר איזו אמירה פוליטית מיוסרת ולצקצק ציקצוק ידוע מראש. מה שיביא לו פרסים שיקלו עליו את הסבל המצמית העובר עליו המיוסר לנוכח הפשע נגד חבורה של אנשים שחלקם פושעים כשלעצמם.
האמן אחד מהאמנים הדגולים קארווג'יו. רצח אדם. זה לא היה קורה לעולם בישראל או בכלל בעולם האמנות העכשווי.
The Incredulity of Saint Thomas by Caravaggio
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
