ממבט קל על רשתות הטלויזיה כבר ברור שיש אנשים שחייהם לא חיים כשאין מלחמה באופק, ואין קולות מלחמה, פשוט הדופק נמוך, האדרנלין לא זז, הוא קלוש. ככה לא בונים מלחמה, ככה בלי מתים, ורק כמה מתים לצד השני.
זעקת הקוזאק הנגזל של הפרשנים והפרשניות, של הגנרלים בדימוס של אלה שהזקפה שלהם תלויה בדם שפוך.
מה שעוד יותר מדגיש את אחת התכונות לפחות עד עתה המצוינות של ביבי, הוא לא שש אלי מלחמה והם שונאים ובזים לו, האליל שלהם אולמרט בפרק זמן של שנתיים יצא לשתי מלחמות עם האדמירל שלו.
יש המון סיבות לתעב את השמאל, אבל הסיבה הכי מוצקה היא הרעב לדם – זה מוטמע בשמאל ציוני המצוי, למבצעים מאחורי הקווים, לסיפורי גבורה. הם פשוט לא מסוגלים להסתיר את זה, ולא צריך להיות עמירם לוין כדי להבין מאיזה צד מרוח יותר דם.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
