הם מחכים לרגע הזה עידן עידנים, לרגע הבלתי נמנע, בו הטנקים יעברו ליד בסדר מופתי, והם חנוטים במעילי עור (שקנו במבצע בשוק באיסטנבול אצל המוכר שאהב לשמוע עברית במבטא מילטריסטי). יסבירו לנו איזו מלחמה זו הולכת להיות, יהיו גרפים ותהיה הדמיה ופירוטכניקה צבעונית כשהצבע הכחול העמוק, שולט, הם ירמזו אלפי רמזים דקים שבדקים, שיכאבו וידקרו את התודעה שלנו, הם יביטו בנו מעל המסך, חלק מהם כאילו ידברו על המלחמה כדבר הכי נעים להצטופף בחיקה, הם יביטו בנו מחכים להרוגים הראשונים, שיבואו, ויסבירו לנו את מותם ההירואי והלא נחוץ, לא נבין בהתחלה את ההקשרים של הרמזים הדקים. רק מבט חודר במעילי העור הדהויים יעשה לנו סדר בתודעה הכאוטית הרמוסה שהשתלטה עלינו בלי שנרגיש בה.
המפגינים כבר מכינים שלטים, כולם מחכים לרגע הגדול לו המתינו בקוצר רוח.

כתיבת תגובה