Archive for the ‘Uncategorized’ Category
שנה טובה!
Posted in Uncategorized on דצמבר 31, 2010| Leave a Comment »
הייתה לי מטפלת ערבייה
Posted in Uncategorized, אקטואליה on דצמבר 29, 2010| Leave a Comment »
לאימי היו שלושה ילדים קטנים, והיא הייתה זקוקה לעזרה, ככה גדלתי על ברכי סמירה. (כתבתי על זה כבר)
ואהבתי אותה כי היא לימדה אותי שירים מצחיקים, ואז היא נעלמה, רצו שהיא תתחתן עם בעל זקן והיא ברחה ללבנון.
אבי לקח אותי לביתה, כי כנראה בכיתי לו שאני רוצה את סמירה, והיא לא חזרה. זו תמונה שאני זוכר, הוא נושא אותי על ידייו ומראה לי את הבית בו היא גרה, אבל אומר שהיא כבר לא שם.
זה סיפור אמיתי, הסבא הדתי שלי כשעלה לארץ והשתקע בחיפה, חי עם ערבים, הוא חלק איתם דירה קטנה, כלומר הם הזמינו אותו ואת משפחתו לחיות ביחד, אבי דיבר ערבית, לא ממש טוב, אבל דיבר, ונסע לדמשק, ברכבת.
ואנחנו איפה אנחנו?
מקבלים מכתבים מרבניות ורבנים, חיים באיזורי שנאה, הארץ מלאה בשנאה, כאילו זה חייב להיות ככה, מעבר לאידיאולוגיה היו פה פעם אנשים שהיו מסוגלים לחיות אחד עם השני, זו בטח לא הייתה אידיליה, אבל עובדה שהם הנחילו לי ולאחי השקפת עולם הומניסטית, והם לא כיוונו לכך, אולי כיוונו שנהיה בני אדם, מענטש, לא הרבה מעבר לזה.
יש גם היום בניגוד למכתב אנשים שחיים ביחד שחצו את מחסום השנאה והתחברו, אהבה לא מחולקת בדם, היא אהבה של אנשים ובני אדם.
אם לא אז לא
Posted in Uncategorized on דצמבר 17, 2010| Leave a Comment »
גם כשהיה פה טוב, אף פעם לא האמנו שיהיה כל כך טוב.
אז אם אפשר, שיהיה מחר ככה טוב, כמו שעכשיו טוב, זה יהיה בהחלט טוב מעל לכל, וזה טוב.
אחרי שהיא אמרה ככה היא סיפרה לי שהחבר שלהם מת לפני שש שנים, לא ידעתי מה לומר, יש דברים שמשתיקים (…), אבל הרגשתי צורך נוראי לומר משהו, בגלל זה שתקתי בכבדות.
אז לא אמרתי לה כלום, לא יכולתי, זה בכלל לא מרגש, לחשוב על המצב, ככה זה, לפעמים זה יותר גרוע, כאשר פוגשים אחת שמדברת, אז לא נשאר אלא לנסות לדבר איתה. ומה ההתרשמות שלה, ניתן לשער, אם זה לא אז לא.
מעניין
Posted in Blogroll, Uncategorized on דצמבר 9, 2010| Leave a Comment »
אחרי השריפה
Posted in Blogroll, Uncategorized, אקטואליה, ויזואל on דצמבר 7, 2010| Leave a Comment »
נוסעים בדרך הפתלתלה בואכה לצומת בית- אורן, אנשים הקימו גלעד ובו נרות נשמה לזכר הניספים, עוצרים, שקט כזה, ואנשים מצלמים, גם אני, ניידת משטרה לא מצליחה לשמור על הסדר, מודיעה בכריזה שיש להתפנות.
דור ההורים
Posted in Uncategorized, ויזואל on נובמבר 18, 2010| Leave a Comment »
שהורג את בניו ובנותיו, מזכיר את הציור של גויה.
מדובר בדור, לא רק בכמה אומללים, אם ההרג והרצח אינם מבוצעים ע"י כולם, הרי שהמערכת ממציאה את הזוועות של מחר שנקרא עליהם בזעזוע עמוק ומחריד בעיתון המצהיב של היום, גם אם זה יהיה בסופו של דבר מקרה אומלל, אנחנו נשאף אותו עמוק לריאות בכובד ראש.
סטורן טורף אחד מילדיו - שמן על טיח (הועבר לקנווס) 146 x 83 cm, 1821-3
קו העוני הוא קו ציוני
Posted in Blogroll, Uncategorized, אקטואליה on נובמבר 10, 2010| Leave a Comment »
הבעיה אינה רק העוני, היא בעיה של גישה, של השקפת עולם, החזירות הציונית היא אונברסלית, ניתן להוכיח כי רק בהיותך ציוני גואה החזירות ועולה על גדותיה.
יותר משליש מהעם הישראלי נמק בעוני, ולמי זה איכפת?
המילים לא מספיקות, אולי בעתיד יצאו לרחובות, מאחר וזו תיקוות שוא, לא נותר אלא לחזות את הימין הציוני הכולל את הציונים כולם מתחזרים בצוותא הימין הציוני כולל במיוחד את חזירי השמאל ציונות, למעשה שליש מהעם ששרוי בעוני הוא זה שנופל בן הכסאות, אין לו לובי בכנסת, הוא גם לא אטרקטיבי מבחינה ציונית.
החל מניצולי שואה ועד ערבים או זקנים סתם, או נכים סתם, סתם נכים, החברה הישראלית בהנהגת הציונים מתעללת בהם בצורה מזוויעה, כל שנה בתאריך קבוע מצקצקים בלשון, ולאיש אין מענה לבעיה עצמה, ולדרכים לפתרונה.
ישנה דרך לפתרון, זו דרך שאומרת פחות לעשירים וחלוקה של העושר בצורה הוגנת, היא אומרת שנכים אינם אויב, כפי שהועדות בביטוח הלאומי נוהגות בהם, הביטוח הלאומי שאגר מילארדים עשרות מילארדים עושה בכסף כאילו הוא אוצר יהודי ציוני למטרות לטנטיות ולא נועד לחלשים, אגב כפי שועדות ציוניות עושות בכספי השואה הכל מלבד לתיתו לניצולי שואה עצמם, ולא עזרו הועדות באופן סיסטמטי הכסף לעולם ב"אורח פלא" לא מגיע לניצולי שואה.
יש דרך ציונית לעושק, היא דרך של הפרקטיקה הציונית, אין לה זכר בכתובים, אבל היא חלק מהמהות של העוני, אין ספק שהאליטה הציונית כגוף משמר רוצה לנכש את הפגמים החוצה מקירבה, היא נוהגת בנכים בשיטות שמזכירות את האאוגוניקה, וגרוע מכך.גזר דין מוות מונכח כל פעם בהזנחה הפושעת ובאי-הרצון לפתור בעיות, היאוש מתגבר, אבל דווקא זה מעודד עוד את הפטריוטים היהודים הישראלים בגישתם הקבועה הרודה בעוני ומנכיחה אותו שוב ושוב ומעלה על נס את קו העוני כאיזו הוכחה לעליונות אלה שלא באו אל קירבו.
מצפון יהודי זו מילה חסרת ערך, הרי אפילו את שכר המינימום השרים לא מוכנים להעלות באגורה שחוקה, החודש או בחודש הבא הם יקבלו תוספת לשכרם שהיא כמעט שכר מינימום (3000 שח) והעניים אלה שעובדים כמו עבדים לא יקבלו כלום- זה לא מיקרי, אם זה היה קורה פעם, פעמיים, זה קורה כל הזמן, החברה הישראלית הציונית לא אוהבת חלשים זה חלק מהציווי של מפא"י והדרך אומצה במלואה עם ניואנסים ע"י כל הציונים והימין בראשם.
נכון עדיין לא מכניסים את ניצולי החברה החזירית הישראלית למחנות, אבל הם נמצאים במחנות העוני שנים, הגדרות הם הגדרות של החזירות שמתחה סביבם החברה החזירית שקמה עם זקיפות קומה ציונית כשהעושק היא רוממות דרכם, מחנה העוני גדל, כל פעם הוא גדל מעט יותר, עוד דיירים חדשים מגיעים, בדרך מקימים ועדה שתנסח מחדש מה העוני, מיהו ניצול שואה, מיהו נכה, מיהו ערבי, מיהו איש עני, ומיהו החלש שנדפוק עד-העצם עכשיו.
החולשה הכללית נובעת מהרצון של אלה שנמצאים במצב טוב להשאיר את מצבם ללא פגע, זו תופעה, איך להישאר עשיר ובעל מעמד ועדיין להיות פטריוט יהודי או שמאל ציוני או מתנחל או מישהו שהציונות רוצה לרומם, זה יכול להיות גם קאפטליסט שמרעיל אלפים במפעלים או בהייטק או סתם עושר שיכול לסמא.
המודל הסוציאל דמוקרטי קיים הוא יכול לקיים חברה בלי החזירות אם רק נרצה, אבל המודל הזה נדחה, צריך לשקם קיבוץ ציוני שמיצר לוחמים לצה"ל(וגם להעביר חוק שרק ועדות קבלה יקבעו מי יחיה בקיבוץ או בישוב קהילתי שחס וחלילה לא יסתנן עני או הומו או ערבי, ובטח שלא נכה) או התנחלות להקים עוד שכונה בשטחים, האידאל הציוני יקח את הפרוטה האחרונה של נכה או ניצול שואה, בלי למצמץ אפילו.
תוספת- כמעט רוב העניים בישראל אינם ציוניים בהגדרה, או שהמיינסטרים הציוני הרים ידיים או שלא רואה בהם קבוצה שתביא תועלת לזרם המרכזי של הציונות, אם זה המצב, והוא נכון סטטיסטית לפחות, הרי שאין למעשה לציוני המצוי סיבה פוליטית לעזור לעניים.
כל יום
Posted in Uncategorized on נובמבר 4, 2010| Leave a Comment »
כל יום הם עוברים, היא, הוא והיא, היא התמירה, שיכורה, אבל בשל גילה הצעיר, וכוחה והמראה המרענן, היא מצליחה יחסית לשמור על איזון, הליכתה פחות או יותר מאוזנת, אבל אפשר להבין שהיא שיכורה או שנטלה משהו, אולי שמא, לפי חוסר יכולתה לרכוס את חולצת החזיה שלה שחושפת בטן עגלגלה די מהודקת ונאה, היא ניסתה במשך דקות ארוכות לרכוס את החולצה, הכפתור החמקני נטש את אצבעותיה פעם אחר פעם, כל פעם שהיא קירבה את הכפתור לחור, חמק הכפתור והלך החור, אז היא הבינה שהיא לא יכולה וקראה לחברה השיכור הבולט, זה שבקושי מצליח לגרור את עצמו, וראשו מאיים כל רגע לפרוש מהכתפיים ולהתרסק על הארץ.
הוא לקח את המשימה די ברצינות וכשסיגריה תקועה בפיו ניסה לרכוס לחברתו את הכפתור, ככול שניסה הסיגריה התקצרה, הוא שאף ובו-זמנית פלט עשן, וניסה, הכפתור בשלו, כל אימת שהתקרבו לחור, הוא ברח, כאילו החור מכושף, ככה הוא ניסה עד שהסיגריה נגמרה לו והוא עדיין מנסה, לא מרפה, לוקח בזהירות את הכפתור המחובר לחולצה, ומנסה להשחילו דרך החור, וכל פעם זה נכשל, מעשה שטן, כל פעם שהוא מנסה החולצה מתהדקת על שדיה של השיכורה התמירה, ואף על פי שהיא שיכורה ולוהטת, שדיה מחציפים כאילו בכל רגע הם יפרצו דרך החולצה החוצה הפטמות ניראות מבעד לבד השחור, ואז מצטרפת השיכורה השלישית, היא לא עושה כלום, היא מדברת, לא מפסיקה מלדבר, מנסה להסביר משהו בעזרת תנועת ידיים, נראה שהתמירה מקשיבה, נו, מה כבר יש לה לעשות, השיכור עדיין משחק עם הכפתור, והחולצה מתמרדת, והשיכורה השלישית ממשיכה לדבר, נדמה שהדיבור שלה מעצבן את השיכור, שממשיך לנסות, הוא פתאום מרים את הקול, והסיגריה תקועה לו בין השפתיים, למזלו נכבתה הסיגריה, הוא צועק משהו, ואז מנסה שוב ושוב, עד שהתמירה מתעצבנת וקושרת את החולצה מעל לקו הפופיק, עכשיו אני יכול לראות את הפופיק, הוא גם יפה, היא מבינה שלא תצליח וחברה לא יצליח, היא מקשיבה לחברתה, זו מדברת על משהו, נדמה אפילו שהם מסכימות.
שעון מרדים
Posted in Uncategorized on נובמבר 3, 2010| Leave a Comment »
הבוקר כיוונתי כרגיל את שני השעונים, או שזה יכשיל אותי או שההוא, בסוף התעוררתי מוקדם מידי, כשהבנתי שזה מוקדם, וגם הבטתי בחלון החצי פתוח, יכולתי לראות את החושך, אבל הצללים הקטנים של עלי הרקפת נתנו בי שלוה, אחרי קיץ שלם של הזנחה נזכרתי להשקות את העציץ גמל לי מייד בפריחה, ונרדמתי שוב, כשהתעוררתי היה אור כזה צהוב, או לבן מלוכלך, וראיתי שוב את עלי הרקפות, התקלחתי, אכלתי משהו ויצאתי, הייתי באיחור גדול, מותר לי לאחר, הגיע הזמן, איחרתי, היא הביטה בי במבט פולני מחמיר.
לא שזה משנה הדבר הכי מנחם זו הכלבה המצחיקה שאני מרגיש אליה קירבה מעבר לנחמדות שלה, לפעמים היא חיה ממש, לפעמים אני מרגיש שהיא ממש מישהו חכם.
המדרגות החלקות
Posted in Uncategorized on נובמבר 3, 2010| Leave a Comment »
לא עצרו את גופה הגמלוני משהו, או שהיא רצתה לשבות לגוף מראה תלוי כזה, קצת נטוי הצידה, אם היא תעמוד זקופה, הריני בטוח שניתן בקלות לזהות את יופיה.
המדרגות החלקות הניעו את גופה באיבחה והיא נתרסקה בחבטה צורמת על האבן הקשה, לא היה דם, היא רק אחזה במותניה, וסביבה התאספו דורשי שלום, שהקשיבו ברוב קשב לכל אנחה שהיא שחררה.
עוצו עיצות לחשה מישהי, ואז זרם בלתי תלוי של עיצות ניתך, בלחש, עד שבא הגואל, רשם כמה רשימות, והיא מלווה בדורשת טוב נסעה למחלקת התאונות.
הבדידות של החבטה עוד תדרוש ממנה את ההסברים בלילה במיוחד כל תנועה תיעצר בכאב משתק, יותר משתק ממה שהזקנה אמרה עליה.
ארכיון
כלים
יומן
ויזואל
עמודים
