Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for the ‘Uncategorized’ Category

באחת היא נמצאה, שולחת חיוך, הביאו אותה, היא כאן
אנחנו יודעים כל מה שהיא יודעת
נילי סיפרה את הסיפור ורצתה שנדע את פרטיו.
עכשיו אנחנו יודעים שלא סתם שמה הוא וירג'ניה-
כלומר, אנחנו מודעים לרגע בו שמה עובר ממצב אחד
בו היא מסתתרת, למצב בו היא הופכת למצב כללי-היא עכשיו של כולנו.

עכשיו וירג'יניה היא מושג, כולנו מכירים את המצב,
המצב הבורגני, או השמאל בורגני, אשת-עולם וטאורוס סביבו.
אינך ידוע עד שניתנת לך הזכות להכין מיץ גזר לוירג'ניה.

כולנו עבדים למחזה הזה, רוצים או לא רוצים, אנחנו חלק מהמחזה.
נזכור כי היו לילות שלאחר כוס ויסקי שר הביטחון ניגן בפסנתר, ובצד האזינה לו בשקט
אחת שאחזה בכוס מיץ גזר, באצבעותיה הארוכות והחיוורות, ושמה וירג'יניה.

Read Full Post »

הקיבוצניק

הוא בא אלי מחייך, כאילו הוא מבשר בעצם היותו ובואו משהו, הבשורה נראית לי קצת אחרת, אבל זה אני.

בגדים כל כך מרושלים, חולצת פלנל, מכנסיים ג'ינס, נעליים די איכותיות, מחייך, צליל הדיבור כזה כאילו מולד, כאילו כולם דוברים אותו, אני מהרהר שאם אקליט מאה קיבוצניקים הטון וחיתוך הדיבור יהיו דומים, הם מדברים בצורה כזו מיתממת, תפנוקית, מעגלים את הצליל, הכל כאילו מעוגל, יפה, נאה, ובמקומו, ככה שאין מה לדאוג.

ואז מתגנבת המחשבה שהם לא מודעים לפגמים, אולי לכתמים, הרי פגמים לא נאה לומר, בשכונות שלהם לרוב הישראלים אין זכות כניסה, אבל זו טרחנות לציין זאת, כן הוא מחייך עליו נאמר "מלח הארץ" אבל הארץ גזענית, מגיע לה הליברמן, המזהה אותה עם מקימה, הצווחן, אלה שזרעו שנאה גזענית בהקמה קוצרים עתה את גזענותו המקוממת של ליברמן, אבל הקיבוצניק החייכן מתעב את ליברמן.

תמונה שלו עם חולצת הפלנל, ולידו תמונה מיצגת של כל אלה שלא יכולים לגור לצידו, הנכים, ההומואים, הלסביות, הטרנסג'נדרים, הערבים, האתיופים, בטח שכחתי מישהו.

אז מה כל כך מעצבן הרי בכל מקום ועם יש את הטיפוסים האלה שחושבים שהשמש זורחת להם מהמקום ההוא, נכון, ברם הם לא מטיפים בשער, או שכן, אולי כל הטיפוסים הכנסייתים האלה הם דומים בכל מקום, הקיבוצניק שלנו לא הולך לכנסיה בכל יום ראשון, הוא הולך בשבילים עם דשא- דשא שעליו אסור לדרוך לקבוצות מסויימות, ועושה מילואים, גם אם זה לא מוסרי לעשות מילואים בשטחים, הוא מנהל תמיד ולא מנוהל, בקיבוץ שלו מפעלים מצויינים העובדים תמיד הם מעיירות פיתוח, הוא המנהל, זה טיבעי, כמו נזר הבריאה.

אני חושב על זה ככה בחטף, והוא עובר דרכי, מנהל משהו כנראה.

הנה קיבוצניק בעברו החומק שנים מאימת החוק, הוא גם בן מוצלח של התנועה הזו, והחוק פוסח עליו, בכל פעם, כאילו החוק לא נועד לאנשים מהסוגה הזו :http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3970822,00.html

Read Full Post »

המצלמה

הוא עובד איתי, והיום מכר את המצלמה, בקושי היה מסוגל, דמעה הוא מחה, הוא מסביר לי שאישתו לא יכולה בלי המצלמה, אבל יש משכנתא לשלם, " לא הייתי מוותר על המצלמה" ככה הוא אומר, הלוואי שהייתי קונה ממנו את המצלמה, למרות שהיא גדולה מידי.

Read Full Post »

איש קטן

הוא לא קיבל הזדמנות של ממש, הוא חי רק שנה ועוד משהו, גוף קטן, סובל, מתפתל על כל נשימה, מנסה להאחז בדרך כלשהי בחיים, אתמול הוא נכנע.

Read Full Post »

אישה זקנה

חשבתי עד כמה היא מרושעת, אתמול היה עובד ערבי שרצה לתרגם משהו באנגלית למתנדבים והיא סתמה את פיו, רוטנת שרק זה חסר לה שעובד ערבי יתרגם מאנגלית.

היא נראת בת שמונים, ויש לה הליכה של מי שעומדת ליפול כל רגע היא כמו ספינה רעועה, אין יום שהיא לא צועקת, בגסות רוח, אפילו הגיל לא יכול למנוע הרגשה קשה, אני פתאום נזכר שוב בספר על ג'יימס, הוא באמת הצליח להנכיח את המצב הלא- נורמלי של המציאות, שמתבונן מרגיש כשהוא לפעמים שואל מה כל זה- למה זה מתרחש, ולא יודע לענות, למה אשה זקנה צועקת על ערבי שרק רצה לעזור.
מסביב הכל רומז על הצד האפל של החיים, המילה נורמלי מקבלת משמעות אחרת, חלק מהילדים מתים בגיל צעיר, חלק לא מסוגלים לומר משהו, יש ילדה קטנה עם פנים שדומים לשד, אני מהרהר שזו כנראה הסיבה שפעם מפגרים או משוגעים נחשבו לשטניים או למשהו מעל למציאות, קשה לראות את זה ולהיות רגיל ולעסוק בדברים הפשוטים.

Read Full Post »

2. באותן שנים לימדתי את אמנות הרטוריקה, מנוצח על-ידי תאוות הבצע מכרתי דברנות מנצחת. ועם זאת העדפתי, אתה אדוני היודע, תלמידים הגונים (או כאלה המכונים הגונים) ולימדתי אותם ביושר תחבולות – עורמה—לא כדי שיביאו למותו של החף מפשע, אלא כדי שיצילו מעת לעת את האשם. אלי, אתה ראית אותי ממרחקים, מועד על הנתיב החלקלק. ראית את יושרי מבליח מפעם לפעם מבעד לעשן הרב, יושר שהצגתי כמורה לאלה שלהם חברתי באהבת הריק ובבקשת הכזב (על-פי תהילים ד3) באותן שנים הייתה לי אישה אחת. היא לא הייתה קשורה אלי באמצעות מה שמכונה נישואין על-פי דין, אלא הלהט ההפכפך ונעדר התבונה שלי הוא שמצא אותה למעני. ואף-על-פי כן הייתה יחידה לי ואני שמרתי לה אמונים. איתה למדתי מנסיוני שלי מה רב ההבדל בין קשר הנישואין הנקשר לצורך הולדת צאצאים לבין ברית אהבת הבשרים, שבה נולדים ילדים בניגוד לרצון ההורים – אם כי כאשר הם נולדים הם כופים על ההורים לאהוב אותם.

Read Full Post »

פמיניזים?

ביום שלישי הייתי בהופעה, של מין די ג'יי מפורסם, וראיתי משהו שלא ראו עיני מעולם.

שתי נערות בנות בערך שש עשרה, עשו ..רגע איך אני מתאר את זה, בערך נאמר שתי הנערות הפשילו מכנסיהן, וגם את התחתון, ועשו ממש קרוב אלי את צרכיהן, ככה בגלוי, באותו מקום בו נערים לפני כן הפשילו את מכנסיהם ועשו פיפי בלי עכבה כלשהי.

אני מודה שניעור בי הרצון האבהי לומר לשתי הנערות שלא נהוג ככה, אבל התגברתי על הצורך, אחר כך, חשבתי שאולי זה גם מסימני הפמיניזים, הרי בנים משתינים בלי הרבה עכבות בכל פינה, הנה נשים צעירות בלי פחד ועכבה גם הן עושות כמעשה המשתין בקיר.

אולי זה נוהג וולגרי בעצם האולי מיותר, אבל אם-כבר משהו בעל מראה פגום, עדיף שלפחות הנשים מצטרפות למעשה הוולגרי, באקט שויוני.

Read Full Post »

Read Full Post »

קשה להיפרד

וישנה תחושה עמומה אולי לא מוצדקת כי המלאכה עדיין לא תמה.

אני מרגיש כעת רע פיזית כי חטפתי שפעת, מוזר להיות חולה בחג אבל כנראה השנה אני מרבה לחלות משום מה.

ההרגשה הזיפתית היא לא רק העניין של השפעת שבאה לבקר אלא כל מה שקורה מסביב, וגם לי אישית, שזה לא מנותק.

אולי אני אשאר עוד קצת, עוד אתחרט על זה אני בטוח.

ליל הסדר עצמו היה בסדר, ראיתי את האחיין החדש שלי, דומה לאח שלי כשהיה צעיר בלונדיני עם עיניים כחולות גדולות, ואוכל בלי סוף.
הרגשתי חולשה פיזית כשהשפעת הלכה והתגברה ונאלצתי לקצר את השהות שלי אצל אחי, ונסעתי הביתה. אבל למרות החששות היה בסדר הפעם.

החויה הוירטואלית כבר לא חסרה לי, אני יכול להיות מנותק שבועות, אין לי בעיה, האינטרנט ברמה מסויימת כבוש כעת כמו כל הארץ ע"י הימין הפאשיסטי, השמאל ציונים קרסו, הם כבר נעלמים בתוך הזרם הגדול של כניעה לימין, של כניעה לבהמיות הימנית החולנית שכבשה את הארץ.

בתוך זה אני חש בין הבודדים ממש כמעט בודדים, מעטים מידי שלא נכנעו לפאשיזם, אולי זה פאתטי, אולי זו הרגשה מטעה, אבל ככה אני מרגיש.

אז החלטתי להישאר בסביבה, אני לא אכתוב הרבה רק אעלה חומרים ויזואלים, ומדי פעם אוסיף כמה מילים, רק כדי להיות כאן עדיין, בנתיים.

אם אתרגז אני אכתוב מנהמת הלב, רק כדי להיווכח מיד למחרת או רגע אחרי שאין טעם, שמשהו רע הולך ומתגבר, צובר עוצמה של רוע, פורומים גדולים כבר לא מתאימים לי, אני כאן ממשיך, אולי רק בחצי הילוך, אבל ממשיך.

Read Full Post »

בנתיים

הבלוג הזה יוצא לחופשה.

אני עייף מהאינטרנט ולא חש כל צורך לכתוב כרגע שום דבר.

אולי אחרי חג פסח, חג פסח מסמל בשבילי משהו רע, סיפור אישי.

אחרי פסח אשוב לראות אם התיאבון שלי חזר.

תודה לכל המגיבים האינדקס של הבלוג נשאר ואפשר להגיב חופשי רק בלי הצפות.

נשתמע יקרים ויקרות חג שמח. חג חירות שמח.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »