הטעות הגדולה ביותר בעיני היא לנסות להידמות לעיר העברית תל אביב , לחיפה יש אתוס שונה היא יותר אדומה ופחות עבריה מתל אביב , וראוי שהיא תשאר כזו .
משום מה נראה שהמודל התל אביבי נראה לפרנסי חיפה כמודל שיש לאמץ , למרות שלחיפה יש משהו יחודי שאין לו אח ורע בישראל , ואפשר לפתחו ולהעצימו אבל לא בעבור נטישת הזהות החיפנית השונה בברור מתל אביב , .
בנסיון נואל להיות עיר ללא הפסקה ניסה יהב ראש העיר לסגל התנהגות תל אביבית ואירגן מסיבת "רחוב" בציר מוריה ליד ככר ספר , המקום המה מאלפי חיפנים כמו תל אביבים ,ההמון הזה צעיר ברובו הביא את מרכבות האש שלו לרחובות הסמוכים, האינדיאנים החנו את מרכבות האש שלהם ארבע על ארבע על המדרכות בחניות כפולות ומשולשות עד שלרגעים נדמה שחיפה היא תל אביב , רק כמה עצי אורן ירוקים הבהירו שפה זה לא רחוב אלנבי ולא דרך בן יהודה , כמובן שבזכות זה נשארתי רגוע.
הנסיון בכל אופן שיכנע אותי שבישראל אין סובלנות להיות אחר , המצב הוא שבחברה מורכבת ומגוונת ורב-תרבותית אין יכולת לחיים זה בצד זה של אתוסים שונים , אתוס דומיננטי אחד חייב לכופף ולהכפיף עצמו בכל דרך על הסביבה ונראה שחודש הפסטיבלים רק מדגיש כי מרוב שוני השאיפה הישראלית היא שכולם יהיו אותו דבר וידברו בקול אחד.
חלק מהחיפנים עצמם מרגישים בכל מעודם בושה על היותם חיפנים , וזו הרגשה נואלת וחסרת עמידות , מה גם שדי עלוב לחקות עיר די מעיקה כמו הכרך התל אביבי שמיצג תרבות של חקיינות וניכוסים מופרכים מכל קצוות תבל, עד שיש לחיפה אופי קשה בא המון נבער מתל אביב ומאיים לחולל מהומות בואדי סאליב להחזיר לחיפה את הבולשיביזם העברי .
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
