אתמול בכיכר באתי לשמוע את גרוסמן בעיקר אותו ,
נזכרתי בהפגנה שלאחר מלחמת לבנון הראשונה . היו שם מעט אנשים יותר , אבל סה"כ היו די הרבה- הכיכר לא היתה ריקה , אנשים לא ממש הקשיבו , היתה שם חבורה של נערים בן ובת ששייכים לתנועה שמנסה להנציח את רבין והם עברו מנער לנערה , במטרה לשכנע אותם להצטרף.
האספה כבר נפתחה גרוסמן נאם ,לפני הנאום הקראו שירים , זמרים שרו והנערים בשלהם , הפנו את הגב לבמה עם החולצות של הנצחת רבין ולא הקשיבו כלל .
מילא שלא הקשיבו ,לי הם הפריעו כי לא יכולתי לשמוע את הנואם בגלל שהחברה האלה זימזמו ברקע בלי חשבון וללא קשב ונימוס לנואם ולמקום זאת למרות שהם בעצם בפעילות שלהם "מנציחים" את רבין ז"ל.
בדרך חזרה הביתה ירד גשם חזק , היה לי זמן להרהר על האספה , בין היתר על חוסר הקשב שנראה לי מהותי.
להבדיל מישראל של לפני עשרים שנה ויותר שהיה לה אתוס ציוני משותף לימין ולשמאל עם הבדלים מהותיים בכמה רמות שעשו את מלאכת הבידול קלה לפחות בחלק המדיני , הרי שהיום זה בלתי אפשרי , לנסות לשחזר את מהות הימין או השמאל זו משימה לא קלה .
נראה כי רבים נמצאים היום במצב קקפוני החברה שלנו דוברת הרבה שפות להרבה קולקטיבים ואין קשר לכאורה וחיבור בין קולקטיב אחד למשנהו .
האויר הדליל בין חבורה אחת לשניה יוצר ניכור ואטימות , נראה שקשה לראות סולידריות בעיקר כי הכל מפוצל , כי אין יכולת לתקשר ברמה בסיסית אפילו,זה נדמה לקושי העיקרי , השמאל האשכנזי הבורגני התכנס , אבל נראה שאין לו מה לומר בעצם למרות ההתלהבות "המדומה" בעיתונות מהנאום ה"נוקב" של גרוסמן הוא היה מלא בקלישאות. שני שיאים לנאום אחד ההנהגה ה"חלולה" והשיא הנוסף חוסר ההתיחסות למפלגת העבודה ולפרץ כנושאים באחריות למצב בצורה מפורשת , זר לו נקלע להפגנה היה מתקשה להבין מהנאום כי שר הביטחון שמוביל מהלכים מילטריסטים לא זכה ולו למשפט אחד מגרוסמן כאילו הוא אויר , כלום .
שמתי לב כי הוא התעלם מעמיר פרץ כאמור , הביקורת היתה מופנת כלפי אולמרט בלבד , ההנהגה ה"חלולה" כמובן כוללת את פרץ , אולם האמת המרה היא שההתעלמות היא סוג של זילזול שתואם את האתוס האשכנזי הציוני, תהיתי ביני לבן עצמי מה הפשר להתעלמות הזו , הרי השותף המרכזי של אולמרט הוא פרץ ומפלגת העבודה , ויש לי שני הסברים : הראשון הברור מאליו – גרוסמן לא מסוגל באמת להפנות ביקורת נוקבת למחנה שלו אפילו כשהמחנה מכיל את ליברמן.
ההסבר השני הוא הזילזול , כאילו לומר שפרץ אין מה לצפות ממנו , אז נתעלם אולי התעלמות קרה והפניית המבט הצידה ,היא רמז כבד ,שתם חלקו הקצר של פרץ כמנהיג מפלגת העבודה , "הניסוי לא הצליח" , הרי ביקורת היא לא רק לשם הביקורת , וההדרה של פרץ מההנהגה המבוקרת נראת לא מקרית ולא על מנת להגן עליו.
הזילזול הזה בעצם מלמד משהו על השמאל האשכנזי הציוני , שלא מקבל כפשוטו מנהיג "אחר" , למרות שאני רחוק מלחבב את פרץ אני מתיחס אליו , אני בז לו אבל לא מתעלם ממנו , אין לי רמיזות אפלות , חצאי מבטים ונכלוליות מהסוג הנלוז הזה – התעלמות כל כך גורפת משר הביטחון ששלח את בנו למלחמה שבאקט האחרון של המלחמה נקטל בנו של גרוסמן ,איפה ההתיחסות למי שמנהיג בצורה כלכך מבישה את מפלגת העבודה.
בעצם גרוסמן ייבב יחד עם עוד מאה אלף אשכנזים על ההגמוניה שהייתה פעם מנת חלקם ונמוגה , המלחמה והמוות של בנו היו הרקע , בעצם גם הזיכרון של רבין היה עמום , מלא בקלישאות , חסר כל יכולת להתיחס בצורה אמתית למקום , משפחת רבין בעצמה עוצרת כל ניסיון להתיחס לרצח המתועב באופן גלוי ופחות מובן מאליו.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
