|
1. ההתנערות. ראש הממשלה, אהוד אולמרט, התנער אתמול מתקופת ההתלבטות שגזר על עצמו אחרי המלחמה בלבנון, והבהיר ב"נאום שדה בוקר" שיש לו אג'נדה. הוא רוצה לסגת מרוב הגדה המערבית, לפנות את מרבית ההתנחלויות משם ולהקים במקומן מדינה פלשתינית, כדי להבטיח את הרוב היהודי בישראל לאורך זמן. אולמרט מטיף לזה כבר שלוש שנים, אבל האריזה השתנתה. ההתכנסות החד-צדדית שהציע בתחילת שלטונו נגנזה, ועכשיו הוא רוצה לבצע אותה ב"דיאלוג" עם הרשות הפלשתינית. אולמרט נענה אתמול לאתגר שהציב לו הסופר והאב השכול, דויד גרוסמן, בנאום התוכחה שנשא באזכרה ליצחק רבין: "פנה אל הפלשתינאים, פנה אליהם מעל לראשו של חמאס… בוא עם התוכנית האמיצה והרצינית ביותר שישראל מסוגלת להציג ולהציע". ראש הממשלה מציע לפלשתינאים שלל פיתויים, משחרור אסירים "כבדים" ועד לפתיחת מחסומים והקמת אזורי תעשייה, אבל דורש מהם מקדמה יקרה: קבלת "תנאי הקוורטט" (הכרה בישראל), יישום "מפת הדרכים" (פירוק ארגוני הטרור), ושחרור החייל החטוף גלעד שליט.עד היום דחתה המנהיגות הפלשתינית את הדרישות האלו, וספק אם תקבלן עכשיו רק בתמורה להבטחות משדה בוקר. אבל "הכדור" המפורסם של האחריות לקיפאון המדיני, ולתרגום הפסקת האש בעזה למהלך דיפלומטי, הוטל עכשיו בעוז למגרש הפלשתיני.
בתכני הנאום היו מעט חידושים. אולמרט השמיע את רוב הצעותיו בתדרוכים ובראיונות שהעניק בשבועות האחרונים. אבל הפעם ארז את הכל במתווה סדור, בנאום שהכין בביתו בשבת האחרונה, וניצל את התפאורה המרשימה של קבר בן-גוריון, כדי להגביר את הרושם.
הפסקת האש בעזה ונאום שדה בוקר ירגיעו את הלחצים הפנימיים שהפעילו על אולמרט שריו הבכירים, ובראשם ציפי לבני ועמיר פרץ, לצאת ביוזמה מדינית. בחזית הבינלאומית, הם יסייעו בהדיפת היוזמות האירופיות להתערבות בסכסוך הישראלי-פלשתיני, שמעוררות עצבנות בירושלים, וגם מול הקולות הגוברים בוואשינגטון להסטת תשומת הלב לערוץ הסורי. השבחים הפומביים שהעניק אולמרט ליוזמה הסעודית אמורים לחמם את הלבבות בארמונות ערב.
2. איפה הגבול. אולמרט אמר שהגבול העתידי עם הפלשתינאים ייקבע בהתאם ל"מכתב בוש" לאריאל שרון מ-2004. כדאי להיזכר במה שכתוב שם: "לאור המציאות החדשה בשטח, לרבות קיומם של מרכזי אוכלוסייה ישראליים גדולים, אין זה מציאותי לצפות שתוצאת המו"מ על הסדר הקבע תהיה חזרה מלאה לקווי שביתת הנשק של 1949". בישראל פירשו זאת כהכרה אמריקאית בסיפוח גושי ההתנחלויות, בערך לפי תוואי הגדר. אבל המוקש נמצא בהמשך המכתב, במשפט שמבטיח לפלשתינאים שכל שינוי בקו הירוק יוסכם על שני הצדדים. המשמעות היא, שההצעה לסגת לגדר היא רק עמדת פתיחה, וישראל תידרש לפצות את הפלשתינאים על השטחים שתספח.
המוקש השני הוא ירושלים, שלא הוזכרה בנאום אתמול. ראש הממשלה פשוט התעלם ממנה: לא הציע דבר לפלשתינאים, וגם לא הבטיח שתהיה "בירת ישראל לנצח". אפשר להבין מדוע בחר בערפול, אם זוכרים שהבעיה לא תיעלם מעצמה, והיא כבר פוצצה את תהליך השלום בעבר.
3. מנהיגות וענווה. אחדים מעוזריו של אולמרט הסתייגו מהרעיון של נאום מדיני דרמטי, בנימוק שזה לא יסייע לו, ואתמול עוד עמלו על ריכוך חלק מהניסוחים של ראש הממשלה. אולמרט חשב אחרת מהם. מן הסתם רצה להראות, שביטחונו העצמי שב אליו, שאינו פוחד מצלו של אביגדור ליברמן, ושאינו נבהל מאזהרות הצבא על ניצול הפסקת האש בעזה להתעצמות נוספת של חמאס. שהוא לא "המנהיגות החלולה" שעליה דיבר גרוסמן בכאבו: "מתי היתה הפעם האחרונה, שראש הממשלה עשה או הגה מהלך שיש בכוחו לפתוח לישראלים אופק אחד חדש?"
כרוב קודמיו, גם אולמרט בחר בדוד בן-גוריון כמורה דרך. "לו יכולתי לבקש את עצתו, אני מאמין שהיה מציע לי לומר את הדברים שיש בדעתי לומר היום לשכנינו הפלשתינאים". במלים אחרות, חוט ישיר מקשר ממייסד המדינה ועד לראש הממשלה הנוכחי.
4. מלחמה? איזו מלחמה? לפני הבחירות של 2001 הזהיר ראובן אדלר את שרון, שלא יגיב לטענות נגדו על מלחמת לבנון. "מבחינתך, מלחמת לבנון לא התקיימה", אמר לחברו, והצליח להעלים את הנושא הבעייתי ממערכת הבחירות. עכשיו מנסה אולמרט טקטיקה דומה. הנאום לא הזכיר במלה את לבנון או סוריה, או את המלחמה שהיתה בקיץ. כאילו המציאות התאפסה וחזרה ליום שלפני המלחמה.
אולמרט נהנה בשבועות האחרונים מהאיפול התקשורתי שגזרה על עצמה ועדת וינוגרד, החוקרת את המלחמה. הדלתיים סגורות ואין כותרות. אבל לפי אנשים שדיווחו על המתרחש בדיוניה, הוועדה חותרת לשני כיוונים: היא תדבר על כשל מערכתי כולל בדרג המדיני, ועל כשלונו של המטה הכללי בהפעלת הכוחות. אלה לא חדשות טובות לראש הממשלה. אבל ככל שיתרחק מלבנון, ויעמיק בהידברות עם הפלשתינאים, תיחלש גם השפעתה של ועדת וינוגרד.
אולמרט גם יכול לקוות, שהאג'נדה המדינית שלו תעודד את התקשורת להפעיל כלפיו את "גישת האתרוג" שממנה נהנה שרון בהתנתקות – ולדרוש ממבקר המדינה, מהיועץ המשפטי לממשלה ומוועדת הבדיקה שיניחו לו, פן יוחמץ הסיכוי להסדר מדי
|
עיתונאי כותב כי אולמרט יזכה להגנה מפני תביעה משפטית על שחיתות אם יעמוד בדרישות מסויימות ואיש לא חושב אפילו להעמיד את העיתונאי לדין ואו לחקור במה מדובר ואיך יש לו לעיתונאי כוח לעצור חקירות בפרקליטות .
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
