הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

בדרך כלל ההבחנה בין אמנות לעיצוב  מטושטשת ושחוקה ,פעם קו הגבול היתה הפונקציונאליות , אבל בימים אלה זו נשמעת קלישאה מודרניסטית.

 ומה עכשיו?

יש מצב  מוכר כהכל מותר או כפי שניסח זאת אלדד זיו  אז "אין דבר כזה שאין דבר כזה" ולכן בעצם אין כלום , כי כשאין סייג הרי במילא הכל שטוח . היום יצא לי לשוחח עם זו שאני מחבב  בזכות הכשרון שלה ,היא בקשה שאעזור לה בפרוייקט  ,שדי מזכיר מכונית ושמחתי לעזור , תוך כדי שאני מנסה לחשוב בקול כרגיל מה ואיך פותרים בעיה פונקציונלית אני מתחיל להבין שאין היום את החוכמה הרגילה והפשוטה בה בזמני כאשר הייתי נער היו מנסים להרוות את צמאונו של נער צמא וסקרן לידע טכני ע"י למידת יסודות והמחשתם , אין היום משהו שיאפשר לנער או נערה לא להיות כל כך בורים וחסרי ישע בפתרונות של דברים כל כך אלמנטרים , הבורות לא מתבטאת בחוסר בתוארים .

נראה שהנוער היום מאד ערוך ומודע לחשיבות התואר ,אבל הידע והשימוש בו לא נוכח כאילו יש מטרה של קבלת תוארים אבל מעט מהידע מחלחל באמת ומשומש כבסיס  ,ילדים בארצות עניות עושים שימוש באינטלגנציה הטיבעית שלהם והם בונים דברים במו ידיהם כי הצורך מוליד פתרונות , הם מסוגלים לבצע בצורה בסיסית מטלות פרקטיות ונראה שכיום לנוער אין את הרצון או את ההזדמנות לרכוש מיומנות כזו היא מבוטלת כבלתי-רלבנטית .

התוארים הריקים חשובים מאד כדי להרויח למחייתו אדם זקוק לתואר לא לידע.

האוטו נחזור לאוטו הקונספטואלי האם הוא יסע ויצא לדרכו?

מסתבר שכן והפער בין הפונקציה והאסתטיקה עדיין הוא פער שמוליד עיצוב רענן.