הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

ימים אל תוך לילות , היא שרה , והוא- מתקשר מנסה לומר משהו ונבלע בתוך ענן המחשבה שמצפה במלל חסר צלילות , וכך זה חוזר כמה פעמים עד היא נרדמת.

בהתחלה זה היה סיוט-

ככה אפשר היה לשמוע אותה ממלמלת אבל זה נשמע כמו הד הזוי ועמום של זכרון , היא הבינה שהוא כשלון לא פחות ממנה , אבל הם אוהבים לחשוב כאילו זה שונה אצלם .

חבל שלא היה חורף יותר חורפי, כמה היה טוב לשטוף את הטעויות ואת החרטות בירידות שמתפתלות מהר הכרמל לעיר התחתית לתוך הפורבינציה עם עיר הנמל.