הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

פה אני כותב ככול הנראה לעצמי בלבד חוץ מפולשי רגע , מביטים בחטף , ונעלמים לאתר הבא , לעיתים מישהי בדרך כלל מישהי שאני מרגיז , כנראה ציונית טורחת ומשאירה לי גערה אימהית , ואני ממשיך הלאה והיא לדרכה .

 לפני כמה ימים הכרתי מישהי בחיים עצמם , שמתי לב שמי שמשתמש באינטרנט מחלק את החיים לממשי הקונקרטי ולוירטואלי , כל אחד מצמיד חשיבות שונה לחלקים השונים לפי טעמו.

איני טורח להגדיר לי איפה הגבולות מה הם המקומות  הכמוסים שאין לי רצון לחשוף,היכן יש עירוב ואיפה הדברים מתפצלים בקוים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

היא סיפרה לי שהיא מתכבת עם בנה במסנגר, עוד התקדמות של החיים הממשיים לעבר הוירטואלי החלוקה אינה קיימת כמעט , אין הבדל , מה הם איפה החיים האמיתיים?

השאלה כמובן חייבת להשאר באויר פתוחה כי הרי באמת בסופו של דבר מה שקובע הם הדברים כפי שהם יתרחשו  , בפועל לא התהיות ולא השאלות , נראה שהמציאות יש לה את המילה הקובעת שאין כרגע חלוקה אמיתית בין הוירטואלי לממשי.

הכל נשאר במשפחה כבר לא מדוייק כי האם שמשתמשת בתוכנת מסרים לכלוב לבנה ובנה השואל את אימו מתוך מלבן מרצרד , מגדירים מחדש את החמימות האנושית , אייקונים הופכים לתחליפי רגש מזוקקים , אין ריח עדיין ואי-אפשר לחוש , אבל רבים מאיתנו כבר שבויים בתוך החלל הוירטואלי מנסים למצוא חיים בתוך הפיקסלים וכל הסימנים המוזרים.

אצלי כרגיל השקט דומיננטי יותר.