איך אפשר להשאר אנונימי , כמעט בלתי אפשרי.
המחשבה שאני בודד לעצמי ללא דין וחשבון, איני מנהל שום דיאלוג דווקא בגלל שזה אינטרנט שהכל חשוף כביכול,אני פה לבד.
כאבים לא ממש מעניינים את הקורא,אלא אם הם מזכירים את כאביו,הוא לא מחפש להיות קהל הוא מחפש את עצמו , בתוך הקהל הבודד הגדול ים אבוד של אנשים בודדים.
אולי בתוך נחשול הבדידות הזה יד ענוגה תהיה ראויה למגע אבל זו האשליה , היא בטח תרצה משהו , הוא רוצה משהו, משהו יהיה להם לצפות מאחרים. על מה החלומות שלנו , כשאנו חולמים בשקט את הבדידות החונקת אותנו, באבדון מודחק ותובעני , כמעט שכחה בצל העירות , ההפך המתרחש בזמן אמת מול העין, הכל מתרחש ונעלם עוד בטרם יהיה ספק בידנו להבין ולהתחייב.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
