מתוך ויקיפדיה התקופה שלאחר מאו –
שנת 1976 נפטרו שלושה ממנהיגי הרפובליקה העממית של סין. מאו הלך לעולמו בגיל 83 , צ'ו אן לאי, ראש הממשלה נפטר בגיל 78 וגו דה מראשי המפלגה נפטר בגיל 90. מיד לאחר מכן החל מאבק בין שלוש קבוצות פוליטיות:
| השמאל הרדיקלי |
הקבוצה המרכזית |
הקבוצה הפרגמטית |
| שמאל קיצוני שמרכזו היה בשנחאי.החברים בו:אלמנתו של מאו, ג'יאנג צ'ינג שעמדה בראש קבוצה שנקראה "כנופיית הארבעה", ג'אנג צ'ון צ'או ראש הועד המהפכני של שנחאי, סגנו ויאו וון יואן ואליהם חבר וואנג הונג וון שהיה אחד מחמשת הסגנים של היו"ר (מאו)לענייני צבא. צעיר יחסית שעלייתו הייתה מטאורית. |
בהנהגת מי שמונה על-ידי מאו לסגנו ולראש ממשלה גואו-פ'נג. |
הקבוצה הפרגמאטית שאחד ממנהיגיה היה דנג סיאו פינג . הוא שימש כסגן ראשון לראש הממשלה ג' אן לאי, וכראש הממשלה בפועל בזמן מחלתו של ג'ו אן לאי. תחת השפעתו של דנג סיאו פינג עשתה סין את צעדיה הראשונים לעבר מודרניזציה. |
כנופיית הארבעה רצתה לתפוס בכוח את השלטון אחרי מותו של מאו,ואחד מצעדיהם הראשונים היה סילוקו של דנג סיאו פינג דנג מתפקידו באפריל 1976 לאחר שהואשם בעידוד "הפגנות אנטי מהפכניות" בכיכר טיינאמן (שער השלום השמיימי)על ידי קבוצת השמאל של ג'יאנג צ'ינג. הם רצו לחסל את יריביהם הפרגמאטיים ולהחזיר את סין לעידן המהפכני הקיצוני. אבל, הם נכשלו ממספר סיבות:
- הקבוצה הייתה מנוכרת מההמונים בגלל שיטות הטרור שהפעילה.
- הקבוצה קיימה אורח חיים "בורגניים" בזבזניים.
http://www.sikumuna.co.il/wiki/%D7%A1%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%90%D7%97%D7%A8_%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%90%D7%95
http://chinasquareny.com/blog/?p=380
לאחר מאו
התקופה לאחר מאו ולאחר מיגור כנופיית הארבע בראשות רעיית מאו השחקנית , הביאה את סין לפתיחות למערב, בהדרגה נבנה משטר ששומר על ריכוזיות מחד שהיא קומוניסטית במהותה ומאידך מאפשר בצל המשטר הריכוזי פיתוח של כלכלה קאפטליסטית.
חייבים לציין כי שלטונו של מאו לא היה אלא שלטון מפחיד שהתחרה בשלטונו של סטלין , בדיכוי ברצח המונים ועוד. נאמר עליו שהיה איש אכזר שלא בחל בשום דרך אכזרית, כי חלק מהתנהלותו היא בכמה רמות גרועה מזו של סטלין, או היטלר .
זה הרקע שאין להקל בו ראש כשמנסים לכתוב על התקופה שאחרי מאו, כלומר יש לנסות ולדמיין מאין לאין הלכה סין מאז, ומה היא כברת הדרך שהיא עברה משלטון הדיכוי נוסח מאו ועד למשטר הנוכחי.
גם המשטר הנוכחי לא מצטיין ברגישות יתר והקפדה מדוקדקת בכל הקשור בזכויות אדם, ההפך, שמועות במערב על סחר באיברים ודיכוי של הפלאג גונג קבוצה שמקיימת פולחן דתי והפכה למין קבוצה שעליה מופעל הדיכוי הרצחני הזה, גם אם השמועות בחלקן זדוניות, והרי אין בנמצא הוכחה מתועדת של השמועות, ידוע על מחנות לחינוך מחדש ומחנות שמכילים מילוני אסירים פוליטיים עדיין רב הנסתר על הגלוי, מטבע הדברים משטר כזה לא שש לתת אינפורמציה נגישה לעיניים זרות .
בצל כל האמור יש לזכור כי סין היא היום היצרן הגדול ביותר בעולם לסחורות ולמוצרי צריכה , זהו עם מוכשר , עם עם תרבות עתיקה, מגוון , בעל יכולות ואחת התרבויות הגדולות והעתיקות מהשושלות של הקיסרים והמימצאים שמעידים על תרבות עשירה ומפותחת שאינה פחותה מתרבות המערב, גם הסינים שהיגרו למערב הצליחו למדי , לא רק הקימו את שכונות הצ'יינהטאון בכל מקום בו יש קהילה סינית, הם אף מצליחים באקדמיה ובכל מקום בו הם חיים , הם מסתגלים למקום החדש בדומה ליהודים , הם מקיימים מסורת מחד ומתערים בחברה בה הם חיים .
סין נפתחה בעשורים האחרונים , היא החלה להפעיל מאות בתי ספר לאמנות , מוזיאונים , גלריות פרטיות, אמנים סינים הפכו לסחורה חמה , חלק הם בראש האוונגרד חלק מיצג אמנות די שמרנית בעיקר פיגורטיבית קלה לעיכול ומצוינת לגלריות, האמן הנוכחי הוא מאלו שהתפתחו צעד אחר צעד ע"י ייצוג של ציור פיגורטיבי של הנוף האנושי הסיני , הסמלים, התרבות וגם השינוי שחל מסין המדכאת לסין שפתוחה לשינויים ומשתנה כל הזמן ללא הרף .
Xu WeiXin הוא אבן יסוד של האמנות הפלסטית של התקופה שלאחר מאו, ההנסיון שלו להתמודד באמצעות ציור של פורטרטים ריאליסטים עם המהפכים בחברה הסינית, גם אם ניתן להרגיש באיזשהו מקום הרגשת מבוכה, על הצורך למצוא הסברים שלא נוכחים בציור כי הפנים אילמות אבל המיגוון והנסיון ליצג סבל ופנים מיוסרות מכיל איזשהי התיחסות הנוגעת במחיר העצום שהחברה הסינית משלמת על הנסיון לההפך לחברה מתקדמת, הזהות הסינית האותנטית ואיך ניתן להסביר את המהפכות דרך מבט קפוא של דמות מהחברה הסינית, פנים פרטיות מתוך ההמון כמיצגים של אותו המון. הוא נחשב לגדול צייריה הריאליסטים של סין העכשווית.
Tibet Woman
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
