Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for נובמבר, 2008

Read Full Post »

Joseph Beuys- Transformer

 

 

Joseph Beuys

 

 

Joseph Beuys über Kunst und Politik

 

Read Full Post »

 

 

Marcel Duchamp – In His Own Words (Part 1)

 

 

 

Marcel Duchamp – Anemic Cinema

 

Read Full Post »

Kaneuji Teppei

artwork1

Read Full Post »

לכתוב על אמנות זו חוייה בשביל הכותב, מוצלח או לא מוצלח, במילא אני בישימון וירטואלי, כמעט לחלוטין , ואני מודע לזה, אבל אני זקוק לטריגר, החוייה האישית שלי לא תמיד ממומשת , גם מעצם החוייה ומה שעובר עלי באופן פרוזאי כרגע , בלי להכנס לנישה של מירמורים, ואני לא פעם כועס, וזה גם ניכר בטקסט .

 

הכעס כידוע יועץ רע, במשך שנים אני חש שיש התדרדרות בחברה בה אני חי, למשל תל אביב שלי כשהייתי סטודנט היתה הרבה יותר אינטימית ואנושית מתלאביב דהיום , היה בה הרבה מהיומרות שישנם גם היום והרבה פחות גורמה במסעדות, הרבה פחות ג'יפים דהרו ברחובותיה, בעצם לא היו ג'יפים למעט גרוטאות שהצבא מכר וערסים אהבו לשפץ ולנוסע בהם בגופיות בדרך כלל כשבימבו לוקאלית לצידם.

אבל העיר היתה יותר ענוגה, פחות רועמת ופחות מנסה להידמות לניו יורק , אולי יש שלא מבינים מה רע במצבה הנוכחי, מה רע בג'יפים, מה רע בכוחנות ושובניזם , מה רע בקפטליזים חזירי, ולמה זה חלחל כמעט לכל מערכות החיים , אפילו לאמנות , אפילו למקומות שבהם ניתן היה לצפות שיוגפו התריסים מפני פגיעתה הרעה.

היום אולי לא רק אבל קיימת אוצרות שכולה נשענת על מוסדות בנקאים, גם בזמן ה"אבוד" עליו אני מהרהר היתה תמיכה כזו , אבל היא היתה מוצנעת, גופים כמו בנקים ואפילו ההסתדרות ועוד גופים בעלי כוח תמיד קנו אמנות, אבל לא היתה להם החוצפה והנסיון להכתיב גם נורמות וערכים  פלסטיים, לא היה מצב שאדם וולגרי כמו סמי עופר יכתיב למוזיאון על סמך תרומה לקרוא את המוזיאון על שמו, דבר שנמנע ברגע האחרון ממש. אבל מתממש בלונדון כנראה בתואר אבירות.

פעם רני רהב היה נדחה על הסף היום הוא חבר בדירקטוריון של מוזיאון תל אביב, האיש הזה על מה שהוא מציג, הוא סמל של חזירות של בהמיות שפשטה בכל מה שפעם היה אינטימי מחד ובעל ערך מאידך.

תמיד האמנות הפלסטית היתה זקוקה, וגם בעתיד תהיה זקוקה לפטרונים, חלקה היא אמנות ניסיונית , שחייבת תמיכת מימסד, יש פרוייקטים ויהיו תמיד כאלה שאין להם יכולת להימכר במובן הבורגני של עבודות שנתלות מעל הספה בסלון, האמנות חייבת להיות נתמכת אבל לא בגלל צורך פרזיטי , אלא בגלל המשמעות החברתית ערכית ותרבותית שלה. אבל אסור שהצורך שלה להיות נתמכת יהפוך למפגן של כוחנות וולגרית ונסיון להכתיב ערכים .

במדינות תרבות זה לא מצב שדורש הסבר, זה ברור מאליו , הרי חלק מהקסם של אירופה הוא האמנות שנפרשת על פני הדורות ומספרת סיפור מפרספקטיבה לעיתים ששום היסטוריון לא יוכל לספר , וזה היה ויהיה תמיד תפקידה של האמנות, לכן מקום בעל דרך ארץ לא נזקק להסבר , למה יש תמיכה באמנות ובאנשים שיוצרים אותה.

בהקשר הזה הלימוד שלי והמסע של אמנות סינית הגיע במקרה, שילוב של בעיות אישיות שלי , שאני מנסה לשכוח ללא הצלחה מרובה דרך המסע, אבל במסע הזה כבר ברור לי שהממשלה הסינית מתוך הבנה לא מכפיה או מאיזשהי מטרה נסתרת בחרה לתמוך באמנים ובאמנות אולי לעיתים בצורה מגושמת אבל ברור שעשרות אם לא המאות של בתי הספר לאמנות (שברובם למדים כאילו הם במערב, שפת האמנות היא בעיקרון מערבית) לא היו יכולים להתרחש ולהתקיים ללא תמיכת הממשלה.

בישראל קנה המידה פחות מגלומני אולי ואולי איני יודע ואיני יכול לדעת מה פשר התמיכה הגורפת של ממשלת סין באמניה ומה נסתר ממני במרתפים של החברה הסינית.

הסינים חסרי עכבות לעיתים , לעומת הישראלים אפילו, שבדרכנו אנו גם חסרי עכבות , לא תמיד אפשר אפילו להתעלם מוולגריות מסויימת שיש בהתנהלות סינית שהיא ממזרית מאד וצריכה הבנה, ויכולת לקריאה שלי כתייר מרחוק לא תמיד אפשרית, גם מקוצר הזמן וגם בגלל מצב אובייקטיבי נתון.

אבל לו רק ניתן היה שבמקום גורדי השחקים והג'יפים וכמה מסעדות גורמה היו יותר תמיכות מובנות ואדיבות כלפי אמנות ואמנים בישראל הייתי שמח, למרות שאיני מתכוון לכתוב על אמנים בישראל מתוך בחירה שלי, שלדעתי היא מוצדקת מאד, אני חש שבישראל אין ממש תמיכה ברמה של מובן מאליו, יש עסקנות, יש הרבה קיטורים ויש תעמולה ואינטריגות יש כאלה שקרובים למימסד ויש שמרוחקים , והמימסד הישראלי הוא גס רוח , הוא פושע ,אולי יש מצוקות קודמות ואני מבין זאת הרי שאין ספק שגם שם הוולגריות שולטת. למימסד הישראלי קל לקנות מטוס במאות מיליוני דולרים וקל לזנוח עניים וגם אמנות ותרבות, אין סדר עדיפיות תרבותי ואיני מאמין שלסין יש פחות מגלומניה צבאית מישראל , אבל ישראל מסוגלת לשכוח את רוב צרכי החברה ולהזניח נכים ועניים , אבל לעולם לא תזנח גחמה מיטרליסטית.

 

אפילו סין שהיא מעצמת על , היא יבשת עוצמתית מפאת גודלה הענקי יודעת לתת לאמניה מרחב מחיה ולהשקיע בהם בלי כזו צייקנות והתנהלות פקידותית שיש בישראל , שאין לי כלים להבין מאיפה מקור הרוע הזה נובע אני רק ממלא את הצורך הבסיסי שלי לכעוס על הוולגריות והכוחנות הבלתי מובנת של המימסד הציוני הישראלי.

 

עד מתי הדברים הבסיסיים של קיום חברה ומוסדות נורמליים יהיו תחת גחמתו של פקיד או בנקאי , או נבל שיודע לנכלל את המציאות ולבוז לכל מה שרק האמנות יודעת לעשות בצניעות מעוררת התפעלות, על אף המחדל הישראלי הנוכח.

Read Full Post »

mark_bradford_01

 

רשימת האמנים המצגים :

 

http://www.prospectneworleans.org/artists.html

 

עד ינואר 2009, הכניסה חופשית.

 

 

Read Full Post »

בהארץ היום:

 

היחס לנספי השואה הוא מבחנה של מדינת ישראל כמדינה המכבדת את עברה, שהוא חלק מבסיס קיומה, וכמי שחייבת להוקיר את זכויות האדם שנשללו מבניה. ועדת החקירה הממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה, בראשות שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) דליה דורנר, כתבה בדו"ח שלה מיוני השנה, כי "המדינה באמצעות ממשלותיה לדורותיהן קיפחה במיוחד את אלה מבין הניצולים שמזלם לא שפר עליהם והם נותרו מאחור". על המדינה מוטלת החובה המוסרית להראות שאלה אינם עוד פני הדברים.
 

אלא שאנחנו יודעים, כי המדינה הזו הוקמה בזדון תוך עושק ניצולי שואה, בן גוריון ומימסדו הנאלח אף ניצלו מעמדם לעושק ונטישה של יהודים בעולם מנימוקי תועלת ציוניים, ניתן איפה לשאול האם לא הגיע העת לבדוק אם בוצעו פשעים נגד האנושות ע"י מימסדו הנאלח של בן גוריון שכידוע לא בחל בשום מלאכה בזויה כולל רצח , הרג וכיוצא באלו.

 

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1036614.html

 

עדות אישית

 

משהגיעה אימי ז"ל לגיל פנסיה היתה זכאית כמו כל אזרח בגילה לקבל הנחה בארנונה אבל היא לא קיבלה שום הנחה, לא פעם שמעתי אותה מתלוננת על כך, עד שבקשתי ממנה כי תאפשר לי לבדוק, והלכתי לעיריה ובדקתי.

 

ואכן שאלה אותי הפקידה האם אימי מקבלת רנטה מגרמניה , אמרתי לה שאימי ניצולת שואה , שהיתה בכמה מחנות , בין היתר באושוויץ והיא "הרויחה" ביושר את הרנטה , מה גם שהרנטה היתה על נכות שנגרמה לה , וכו.

ומה גם שהרנטה לא היתה על חשבון משלם המיסים הישראלי, מה גם שישראל קבלה מילארדים בגלל השואה, מה גם שממשלות ישראל , לא ייאמן, מיסו את הרנטות ועשו כל מיני טריקים להרוויח כספים של נצולי שואה במשחקי שער המטבע וכו.

הפקידה בעיריה ואני לא אשכח זאת, גיחכה , אני חייב לציין שאימי קבלה גרושים , כאלף שח בכסף של היום כי נכותה היתה קלה, היא היתה עקרת בית רק מזה היה עליה לחיות, אם לא הייתי דואג לה היתה מתה בחוסר כל וחיה חיי רעב , לאחר שנים כשאימי התקרבה לגיל גבורות שונה החוק וגם נצולי שואה מקבלי רנטה קבלו הנחה בארנונה, זו היתה שעת האמת, אדם לא רוצה להכיר באמת, אפילו הוא מפוכח ולא אויל, קשה לקבל את העושק שמדינת ישראל ביודעין בצעה בתושביה נצולי השואה, מימסדו של בן גוריון הוא זה שקיבע את היחס המחפיר לנצולי השואה, הוא זה שעשק אותם, וכל זאת מבלי להתיחס לחוסר פעילותו בזמן שהשואה התרחשה, ופה באמת הדברים איומים ונוראים, כמעט על גבול הקניבליות, איך אפשר להבין כי בן לעם , כל עם שבשעה שרוצחים ילדים נשים וטף מעמו שלו, הוא מחשב חישובי תועלת "ציוניים" וכל מטרתו היחידה היא לא הצלה בכל מחיר של יהודים באשר הם , אלא חישוב נקי מרגש של תועלת מימסדו הציוני, ומה הדרך הטובה שהציונות תפיק תועלת מאותו רצח עם, מהשואה.

 יש רצון להדחיק, זה כל כך קשה הנושא הזה, כל כל מאיים על הדברים הבסיסיים של היותנו עם, בני אדם, זה מערער את האמונה שלנו בצידקת הציונות, כל ראשיה כמעט שתקו , הצברים לעגו לנצולי השואה שהלכו "כצאן לטבח"- סבונים קראון להם , כל ראשי הציונות חשו שהם מעל היהודים הגלותיים , לא רק שנרצחו המשפחות של נצולי השואה, הם גם עברו השפלה נפשית פה בארץ, נעשקו נשדדו וחלקם מתו אפילו בלי שנדע את שמותיהם במלחמות ישראל.

הם שתקו ושיתפו פעולה, בבושה רבה חשו אשמה תמיד כי ניצלו , והיה פה מימסד ציוני נאלח שרדה בהם ושדד אותם ואת נשמת אפם , הם לא חדלו רגע אחד מהנסיון התמים לגדל משפחות למען גאולת העם- אימי היתה כה חדורה באמונה שישראל היא מדינה קדושה עד שלא פעם חטפתי ממנה על דיעותי ה"שמאלניות" ועל מה לעשות הפה הגדול שלי, באיזו נאיביות ויושרה היא התנהלה, מעטים האנשים הישרים כמו אימי ז"ל שהכרתי, מעטים האנשים ששתקו והיסו כל פעם שרצינו לזעוק את זעקתם , ואת זה המימסד ניצל , עוד לא החל המסע האמיתי של הניקוי וגילוי האמת, ולא יסלח למי שישתוק למי שלא יביא אל מיצוי את הנושא הזה בלי פחד, ובלי חשש ומורא.

Read Full Post »

 

 

Philosophy and the Matrix – Baudrillard

 

 

Philosophy and the Matrix – Kant

 

Read Full Post »

Read Full Post »

לא נשכח ולא נסלח

אסור לפהק , בפקודה!

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/810/818.html?hp=0&loc=8&tmp=9231#5812806

 

מורשת רבין היא עזות מצח בשיכתוב היסטוריה שלא היתה ולא נבראה, הכעס על הרצח מוצדק, והאבל והזעם, אולם הרצון להנציח את רבין הפך להיסטריה שבה נוטלים חלק משכתבי היסטוריה ואנשים שמנצלים את הרצח בצורה צינית.

 

אגב, הם ישיגו בהתנהלות הזו בדיוק את ההפך הגמור.

Read Full Post »

« Newer Posts - Older Posts »