אני קורא מישהו מצטט אותי אמנם לא בשמי המלא רק בראשי תיבות ואני בכלל לא מה שהוא חושב והשימוש שלו בדברי מחוצף, מסולף ומרתיע.
פתאום המחשב נכבה בלי שלכאורה עשיתי משהו . לך תבין סיבות ומסובב.
פתאום דברים קורים אינך מבין לחלוטין על מה שמדובר, אני יכול לכתוב על משהו ומישהו רואה בדברי מה שאין בהם לפחות בעיני שלי אולי הניסוח לוקה ופתאום אני נאלץ לראות איך המילים שלי הן בידים לא נאמנות.
למשל בבקורת על אמנות כשאני קורא ביקורת שמהללות מישהו בלי לציין שכל מה שהוא עושה נעשה לפניו ובוחרות משום מה לחבר את העבודות למישהו לא רלבנטי אני מבין שזו לא העבודה עצמה אלא פוזה בניית תדמית משברי התרשמויות. ודווקא האב הרוחני נעדר מהסקירה שכן הוא הרבה יותר מרשים הרוחני המרשים במקרה הזה הוא פול מק'רתי האמן האמריקאי הנהדר בעיני.
כך כתבתי תגובה על אמן צעיר שאיני מכיר ופתאום מישהו מצטט אותי ואני במקרה רואה את זה ולגמריי לא שלם עם מה שנראה כאילו קטילה שלי של האמן הצעיר, חס ושלום. אינטרנט וזהויות מה לעשות לחצתי אנטר אין להשיב את הדברים לאחור.
אולי הכי טוב שאפסיק להפתיע את עצמי ככה. אתה מגיב ומגיבים לתגובה שלך כמו קלפי דומינו שבעצם הם הדימוי המרכזי של החד-גדיא הזה שעליה התחלתי לכתוב.
כאילו פתאום.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
