Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for 3rd ב-יוני, 2009

ראיון מעניין אני כנראה חייב לצטט את זה לשם פעולת הזיכרון חשוב לדעתי לקרוא את כל הראיון.

הנה הציטוט-

וזה מה שאת מראה בונציה.

"לא. אני מקשרת למצב. אני אשים על הקיר שני משפטים. אחד המשפט של אדם ברוך, 'בעוד חמישים שנה יהיה פה סדר וכל המשפחה תצא בשבת בבוקר לטיול במוזיאון רפי לביא', והמשפט השני של רפי לביא, מתוך ראיון שעשתה איתו דליה קרפל: 'מבחינתי ישראל קורסת כבר ב-1956… יום אחד אני שומע את בן גוריון מכריז ברדיו על הקמת "מלכות ישראל השלישית", וזה נתן לי זץ. מאז אני מרגיש את הקריסה. כבר שנים אומרים שיותר גרוע לא יכול להיות. מתברר שכן… לאחר שהוא אמר מלכות ישראל השלישית התכהו השמים ועם השנים זה הלך ונעשה יותר ויותר גרוע.'
המשפט הזה יהיה שם בביתן על הקיר. ככה אני דוחפת משהו שצריך להיות שם. משהו שנכון שיהיה שם. זה סוג של התנגדות. שאם תחשוב שאני מזדהה, תדע שאני לא. אני שמה את זה בשם האמן, אבל אני גם שמה את זה בשם עצמי.
הכתובת על הקיר".

רונן אידלמן מראיין את דורית לויטה האוצרת של הביתן הישראלי. מתוך מארב

Read Full Post »

878"type="application/x-shockwave-flash" width="420"height="365">

אמנות קאפטליסטית במובנה המלא והגלוי, למרות גילוי הלב של האמן אפשר לתהות אם למשל ספר יכול להכתב באופן דומה .

CONOCLASTS Season 1: Tom Ford on Jeff Koons

מאד התרשמתי מהמשפט הקצר "his painting" נכון גם למאסטרים היו שוליות ועוזרים והם היו נעזרים בהם, אבל הדרישה האולטימטיבית הייתה למיומנות של האמן ולטביעת יד מה שאנו מכנים סגנון או שפה שלא היתה רק בימוי או רקיחת רעיון אלא יכולת לביצוע כל זה השתנה ואולי ג'ף קונוס הוא מכל האמנים הדוגמה הרדקלית ביותר לסוג כזה של אמנות שבה האמן הוא מין מפיק על שמיצר דימויים כאשר התפקיד שלו הוא ניסוח גבולות הגזרה , בחירת הציירים עצמם או הפסלים או כל בעלי המלאכה הרלוונטים, ורקיחת ובימוי הקונספט.

Read Full Post »

יש שני עולמות שאינם נפגשים, יש את עולמו של הנוסע במכונית פרטית, עולם חפוז של נסיעה או נסיעות חטופות בלי לעצור בלי כל קשר לסביבה קשה להשתלב בתנועה וגם להיות זהיר בהתחשב בג'ונגל הישראלי שעל הכביש, וגם להביט בנוף.

זו תהיה משימה בלתי-אפשרית לחוות את הנוף לא משנה היכן, אם-כי גם נסיעה פרטית ממושב הנהג במכונית יכולה להפיק הרגשה או חויה מקומית במידה למשל והכביש המקומי משתנה, ובהשפעת הנוף והגיאורפיה על הכביש ותנאי הנהיגה, אולם זו חויה שונה היא לא מאפשרת ניתוק והתבוננות במרחב.

לעומת זאת חויה של נוסע אם באוטו פרטי ובעיקר בתחבורה ציבורית מאפשרת מבט מגובה אחר על הסביבה, אפשר להתנתק מהחויה של הנסיעה ולהביט על המקום ולספוג את המראות בלי שתהיה חובה להתחשב בנהג שלפנים ואו מאחור.

בירושלים ליד גשר המיתרים הפולחצי שנשתל ע"י אולמרט כמין אנדרטה חסרת מובן ובעלת קשר מפוקפק למקום הספציפי, נשתל גם שלט בבית ממול השלט לא תמים הוא מאין תמרור אזהרה פוליטי ימני, שמנסה להעביר ולדעתי מצליח את חויית העקירה, הוא גם אפקטיבי במובן שהוא בצורה מינמליסטית מעביר את המצב והנרטיב בלי הרבה קישוטים.

כל ישראלי שהיה פה בשעת ההתנתקות יודע למה הכוונה, הגם שאיני תומך במתנחלים שנעקרו מגוש קטיף, אני חושב שה"הפגנה" הזו והמוצג מאד אפקטיביים ואינטלגנטים.

ללא מילים

ללא מילים

Read Full Post »