Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for יולי, 2009

Jimi Hendrix upset

Read Full Post »

Flesh Car Crash

5531637

Read Full Post »

Dieter Appelt

Die befreiung der finger n°6

Die befreiung der finger n°6

Born in 1935 in Niemegk (DE)
Lives and works in Berlin (DE)

http://collection.fraclorraine.org/parcour/show/6?lang=en

Read Full Post »

Read Full Post »

יורי נראה כמו פאשיסט, איך נראה פאשיסט?

הוא קרח , גולגולת די קטנה, הפנים מרחוק חלקות ואפילו נאות.

הוא מדבר ומלווה את דבריו בנפנופי ידיים מדגיש כל מילה, באויר הוא מנסר את הצליל של המילה ומוציא אותה מבושלת, כל שנותר זה להסכים עימו.

בחוץ נכים מסתובבים, נעים עם עגלות דוחפים עצמם להופעה, כאילו זו ההופעה האחרונה, כאילו הם משתוקקים לנשום את הנשימה האחרונה עם סטייל, לא שיש הרבה סטייל בהופעות שמארגנת העירייה, אבל יש מסתבר הרבה קהל שמופיע בנאמנות.
הנשים יותר נחמדות מהגברים, זו מין הבחנה כזו של מי שמביט מבחוץ, אבל יש נשים עקשניות .

יש בגבר הישראלי סוג של יהירות, בדרך כלל מצורפת ליהירות כרס לא קטנה ומבט חלול, יורי יודע שהוא פה במבחן, הרי הוא לא נולד פה, הוא מאוקראינה, והוא בטוח שהוא יהודי.

Read Full Post »

כתבה מעניינת שחייבים לתייק, שי נשר האיש רב הפעלולים ידו בכל, כמו עכביש רב זרועות הוא נוגע ושם ידו על כל מה שרק ניתן, שקשוקה זה כנראה רק הדובדבן. לקרוא על קירשנבוים ועל לונדון זה מאכזב, אבל לא מפתיע.

Read Full Post »

כמי שנולד בט באב , האם עלי לכתוב שנתמזל מזלי?

יש עבודה של מיכאל סגן-כהן אבל היא שמורה מכל משמר, והנה מצאתי אותה באתר אחר משוחררת.

בכל אופן הפרשה עצמה היא לאחר החורבן, הנחמה שלאחר החורבן.

אשמח או לא שהזדקנתי בעוד שנה .

מיכאל סגן-כהן נחמו נחמו עמי

מיכאל סגן-כהן נחמו נחמו עמי

הדיון באתר בבל המנסה ללכת בעקבות מי שכבר לא פה:

הציור הוא צורה לגיטימית של תורה שבעל-פה, וצורה חיה של עיון"
מיכאל סגן-כהן (ספר מתווה 25, 1980, עמ' 157)

אמיתי מ': מיכאל סגן-כהן טבע את המונח "ציור-עיון", והתכוון שדיון בעבודתו הוא חלק מהעבודה עצמה. לכן, מסגרת של שיחה מתאימה לרוחו של מיכאל. אולי נתחיל בהיכרות של כל אחד מכם עם עבודתו של מיכאל.

ולכל יתר הדברים:

http://readingmachine.co.il/home/articles/1203633732

Read Full Post »

Read Full Post »

נקלעתי לאירוע, פתיחה של מקום.
ראש העיר אמור להגיע.
בחצי שעה שלפני מתרחשת פעילות שמזכירה לי עולם שלישי.
משאית של צביעת מדרכות מזדרזת וצובעת בשעות הצהריים את המדרכה.
באוויר ריח צבע. ההתזות חפוזות הצבע אם-בכלל צובע את האוויר.
מנקה הרחובות הכי טוב בעיר מגיע, הוא מנקה כל עלה יבש שנשר ללא אשמתו-
לפני הגעת ראש העיר.
צלם מגיע עם ציוד צילום שמעורר בי מיד קנאה.
שומרים ומאבטחים גם של העיר וגם מאבטחים פרטיים.
ואז מגיעה הליצנית.
והילדים כמובן, איזו המולה. וההורים, האבות והאימהות.
הליצנית מפעילה את הילדודס וראש העיר עובר ומביט בהם, אימהות נדחפות .
לוחשות מילים לראש העיר, האבות לוחצים לו ידיים, איזה גן יפה.

רעש אימים.
זו שמפעילה את הילדים היא אישה אלימה , קולה צווחני, היא מקפידה לרמוס ברגל גסה כל
מה שיכול להיות עדין, הקול שלה גס וצווחני, טונים עבים ברוטלים, קול מכוער, היא לא רק רומסת את השירים ומסרסת אותם-
היא גם לפעמים מנסה לחקות קולות גסים, למשל של עכבר, היא כל הזמן צועקת עכברים! עכברים !, הילדים מתים על זה, היא חוקרת את הילדים, נוזפת בהם, מנהימה את קולה והילדים בדבוקה אחת מעריצים אותה. ילד אחד בודד מתרחק מההמולה, יש לו פנים נבונות הוא רציני ושקט.
אני סופר את הדקות, מתי כל זה ייגמר, אין מוצא ואין מנוס מקולה האלים, היא מזכירה לי מישהי- אהה כן שרל'ה שרון.

Read Full Post »

mof

צילום  מעובד מיכאל ק

צילום מעובד מיכאל ק

Read Full Post »

Older Posts »