הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

אריאלי: "כשהיינו קטנים בשכונה היו שני מחנות: המחנה שלנו, קבוצת חזקי… ומחנה מוטי… יום אחד תפסנו מישהו בן המחנה שלנו שמסר מידע למחנה השני".

לינור: "היה בוגד במחנה חזקי, הוואנונו של מחנה חזקי".

אריאלי: "לחלוטין, פגשתי אותו לפני כמה חודשים בשכונה, לדעתי עוד ראיתי את הצלקת ממה שחזקי עשה לו. (צחוק כבוש – א"א) פשוט תפס אותו ואת יודעת, ילדים. לדעתי אפילו על גבול האלימות המסוכנת, מעבר למשהו של ילדים".

לינור: "זה כמובן פסול לחלוטין, אבל זה אינסטינקט".

אריאלי: שאלתי היא: במקרה שבו בוגדים שמאלנים עם בעיות זהות קשות מאוד, שלא סגורים על עצמם, על חייהם, על אהבותיהם, על פרצופם הכעור ועל עברם, ההווה שלהם ועתידם, מלשינים עלינו למחנה האחר, מדוע החזקים שלנו לא מנפחים להם את הצורה ושולחים אותם הביתה עם צלקות?".

לינור: "אוקיי. אתה מדבר על ארגון "שוברים שתיקה", שהקריץ דוח על מעשי אלימות חמורים, כל מיני מעידים אנונימיים שאתה יודע, אתה מעלה האשמה כזאת. אגב, אחרי זה יש לה השלכות כשישראלים נוחתים בחו"ל. תבסס ת'עצמך, יא זבל".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/921/148.html?hp=1&loc=4&tmp=3479