בישראל היום אמירת אמת היא סיכון, האמת היא ערך מושפל ורמוס, כאילו משהו איום בפתח, איזו דממה של שקר עוטפת התנהלות מושחתת ומסואבת, אנשים מגלגלים שקרים, מטמינים את השקרים עמוק, מפחדים פחד מוות מהאמת, כאילו היא האסון המתגלגל בשקט שלא ניתן לעצור.
פתאום איש מתאבד, הוא ניהל בנק או מה שזה לא יהיה, אנשים מכובדים סביבו, איש לא ידע – איש לא שמע, הם מנהלים עסקים מכובדים, מפעלים, מוסדות, הם לא ידעו כלום, ככה הם אומרים.
עיתונאים מסתירים כל מיני דברים מחשבים חישובים את מי נחשוף, האמת לא מדריכה אותם, הם מנהלים חשבון, את מי נסגיר היום, על מי נכתוב את ה"אמת", האם לשיטת האתרוג יש אח ורע במקומות אחרים?
לכל עיתונאי בכיר יש קופת שרצים מאחוריו, העיתונאי מעצם מהותו הוא סוכן של מידע, כאשר העיתונאי משקר ומסתיר מידע מדובר בבגידה בעיקרון יסוד, העיתונאים לא פועלים בחלל ריק הם חלק מאירגון, שבראשו עומדים אנשים שרוצים שלא יגלו ולא יחשפו את האמת, הם מעדיפים משהו מתוק, אופטימי, שאפשר יהיה למכור.
ברבות הימים מסתבר פתאום שהגוף שתואר כגוף עם סטנדרטים של ניהול מצויינים הוא גוף מושחת ומסואב, שמסתיר בנקים אפורים, ומתחת לקרקע רוחשת פעילות עבריינית.
עיתונאים יודעים על זה שנים, והם לא מדברים, הם די חיבבו אותו את האיש הזה, למה לא אולי היה בנאדם חביב.
Read Full Post »