Feeds:
פוסטים
תגובות

Archive for נובמבר, 2009

זמנים

במשך שנים התרגלתי לקום מאוחר בבוקר, נדמה לי שהשירות הצבאי במקום האנרכיסטי בו שרתתי עזר לי למצוא את עצמי לעיתים נדירות קם בשעה מוקדמת.

לאחרונה אני קם כל יום בחמש בבוקר, זה משנה אותי כי הלילות מתקצרים, איני יכול להפליג בלילות ולא לעשות מה שאהבתי, במשך שנים ציירתי בלילות, האור הלבן היה אור של פלורסנט, עכשיו הוא אור טיבעי, אמממ…בעצם האור הטיבעי מנסה לחדור, אבל עליו להתגבר על ענני ערפיח בצבעי הקשת לרוב האפורים.

האור והזמנים משתנים, כאילו, אבל ההרגלים הישנים מידי כמה זמן חוזרים ומשתלטים עלי.

Read Full Post »

Read Full Post »

Read Full Post »

נסעתי לירושלים, מזמן לא הייתי בעיר הזו שאני מתקשה להתחבר אליה, היא התקשרה, דברנו, כבר היינו פרודים.
נזכרתי בה משום מה כשהכרתי מישהי צעירה מירושלים, אבל היא ספרה לי משהו על המשפחה שלה, כתבתי ליתר בטחון את שמה בגוגל, מין משחק סתמי כזה.

קבלתי תוצאות רבות, אחת התוצאות הייתה שאלה מפורום רפואי, בו שאלה מישהי שאלה על אביה, המחלה שלו הייתה בדיוק המחלה של אביה של מי שספרה לי לראשונה, זו שנפרדה ממני, היא ספרה לי על התעללות שעברה.

היה לי מין דה ז'ה וו כזה בתודעה, הרגשתי קירבה למשהו רע ואפל, אז חפרתי, בינתיים היחסים שלי עם הבחורה מירושלים צברו תאוצה, אבל ברקע הייתה התוצאה הזו מגוגל, חשבתי שלא יהיה נאה לשאול אותה, זה יציב אותי במקום תימהוני, מה פתאום אני מברר בגוגל עליה?

יום אחד בכל זאת שאלתי אותה; היא שתקה רגע ארוך, ואז בקשה ממני לא לספר לאף אחד מה שאשמע ממנה, מסתבר שכל החשדות מרחיקות הלכת שלי היו בהחלט במקומם.

יותר מזה, היא החלה לגלול בפני את מסכת ההתעללות שגם היא עברה, ושאלה בתוקף מאיפה אני יודע, זה היה קשה, כל מה שיכולתי לומר לה שהייתה מישהי שהכרתי שסיפרה לי סיפור דומה.

היא החלה לחקור אותי, מי היא הייתה, מה שמה, שאלה רדפה שאלה, ולרוב השאלות סירבתי לענות, נשבעתי לה שלא אסגיר את הסוד הנורא, אפילו שנפרדנו.

היא בכל זאת ספרה עליו, הוא אותו אחד גם בה הוא פגע, הגברים במשפחה סבלו ממחלה חשוכת מרפא, אולי העונש על ההתעללות שנהגו להעביר את הנשים במשפחה, היא הרגישה חובה לגונן עליו, למרות מה שעשה, הטעות שלה הייתה השאלה בפורום הרפואי בשמה האמיתי, היא יכולה הייתה לכתוב בניק , כאילו היא עשתה זאת בכוונה, מחפשת מישהו שימוטט את כל השקרים שנטוו שנים על גבי שנים.
זה היה כמו עם הקודמת גם איתה היחסים הגיעו לסוף כאשר הנושא הזה עלה, הוא עמד בנינו, כבר לא יכולתי להרגיש את אותו יחס אינטימי אליה, היה פחד, מהסוג הלא-בהיר, פחד קמאי שאינו נשען על הגיון, אבל הוא חזק יותר מכל הקירבה שחשתי אליה.

Read Full Post »

Read Full Post »

Terence Koh

Terence Koh, "Before the Apple Fell", 2007

Read Full Post »

WEST

אתר עם הרבה פעילות בעיקר בתחום הוידאו וסרטים דוקומנטרים.

Read Full Post »

Read Full Post »

ביום וחצי נסעתי מניו יורק לניו אורלינס, בדרך עברתי בכל מיני מדינות, ראיתי שלטים, עצים נופלים, מיני-סופות, ומוטל חדש שיצא זה עתה מהניילון.

נכנסתי לישון, מתקלח, ונרדם בכבדות, בדרך לצערי אחי שם דיסק של שלמה ארצי, מחיתי, אבל זה הטעם שלו, גם המכונית היתה שלו.

כשהגענו לניו אורליס הייתה חשכה זו הפעם הראשונה שנסעתי את כל הדרך במכונית, הגשר שהכניס אותנו לעיר היה צפוף, בלוי, או מכוער באופן מוכר, מין היכרות של כניסה לעיר תחתית, תמיד שם הזמן נכתב על הקירות, המתכת על הגשרים עמוסה בחוויות, וטרגדיות, אם היה ניתן הייתה חורקת בצווחה.

ואז חיפשנו מלון, לא מצאנו אותו ממש קרוב למרכז, אבל היינו במכונית, מה זה משנה.

עוד צפויה לנו נסיעה דומה חזרה, בנסיעה חזרה נכנס לאיזור של סופת טורנדו, עצים יעופו מעלינו, והמהירות תגדל כי האחיין שרק נולד חולה ואחי ממהר לחזור.

העיר הזו הייתה עייפה ודואבת, יעברו שנים עד שקתרינה תנקה ניקוי אכזרי את העיר, בלילה הראשון שמתי לב שיש הרבה שוטרים באיזור הכי מתוייר בעיר, הפרנץ' קווטר, בורבון סטריט, היו כמה מקרים של תקיפת תיירים, העוני של השחורים מחריד, בשכונות שבהן הם גרים נוסעים בחשש, ממהרים להגיע לאן שצריכים.

אז מי היה מאמין אז, שיום יבוא ויהיה נשיא שחור, כן כמעט חלפו מעל לעשרים שנה, הכל השתנה, ניו אורלינס הרבה יותר נקיה היום.

Read Full Post »

Nikhil Chopra

Nikhil Chopra in Yog Raj: Memory Drawings IX at the New Museum

http://flavorwire.com/gallery/11-17-09/index9.html

Read Full Post »

Older Posts »