זיהיתי אותו, הוא הסתכל אלי בחשש, כמו איש נרדף הביט בי האם אסגיר את סודו, הוא שילם את חובו לחברה, אסור להסגיר את סודו.
הרגעתי אותו וכדי לטעת בו בטחון אמרתי לו שאני מהצד הפוליטי הנכון, הוא חייך ואז אמר "בגלל זה הכרת אותי"
ספרתי לאיש די אינטלגנטי וצעיר שעימו שוחחתי- ויכולתי לסמוך שישמור על האנונימיות של האיש והוא בכלל לא מכיר את הפרשה, אפילו שמו של המרגל לא עשה עליו רושם.
לא-היה בסיס לחשד שאם אסגיר את סודו מישהו ייפגע, המקום כמו כל מקום בישראל סובל מפטריוטיות ריקה, הימין גרס ורמס עד דק את הפרהסיה, אינך יכול לנוע שם בלי שתדרש לעובדה הזו.
אבל הבורות כל-כך גדולה שאין שם איש שיודע, הבורות היא קללה אבל גם ברכה, במקרה הזה, ויש טעם לשמור על הבורות כפי שהיא.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
