לאחרונה בגלל העבודה הפרטנר שלי הוא אתיופי, אני מודה לא היו לי לפני כן חברים אתיופים.
בהתחלה התחלנו בחשדות, הוא אלי אני אליו, עכשיו הוא מתקשר אלי כל יום לשאול לשלומי.
נדבקתי בוירוס או חיידק ביום שישי, זה כבר קרה לי פעם בעבר בלוס אנג'לס, שם חטפתי דלקת ריאות, היום עשיתי צילום חזה לשלילת האפשרות הגוף שלי עדיין חלש אבל יש שיפור מסויים, האנטיביוטיקה עוזרת.
בקופ"ח מכבי אין מצב של הגעה למרפאה ולפגישה עם רופא מיידית, נאלצתי לעמול כדי שרופא יבדוק אותי, ביום ראשון נבדקתי והוא שלח אותי לבדיקות, נתן לי חופשה מהעבודה, וכרגע אני מנסה להחלים, די מעצבן להיות חולה אבל לפחות הפעם אני לא מעשן, נגמלתי בפעם הקודמת הייתי תחת השפעת אנטיביוטיקה ועישון יחד וזה היה קשה, הכאב חלף מהחזה השריפה הזו המוכרת כל כך.
כשלמדתי בבית ספר לאמנות הייתה מסיבה בתל אביב שהוזמנתי אליה אצל ידידה, ישנתי בדירה שהייתה לי אז בתל אביב, והגעתי בערב למסיבה, זה היה פורים אם אני זוכר טוב.
תוך כדי המסיבה הרגשתי במכה חולשה גדולה וכאב כזה בחזה, נסעתי אז לפני הרבה שנים לאימי כדי שתטפל בי, הלכתי לרופאה שלה שקבעה שיש לי דלקת ריאות, מאז כבר פעמיים חליתי בדלקת, הכאב בחזה מוכר לי. מין שריפה כזו.
הפעם מתלווה חשש בגלל השפעת הרופא לא מתקשר בנתיים.
מאז שחליתי החבר האתיופי מתקשר אלי כל יום ושואל איך אני מרגיש, זה נחמד, אני לא יודע אם כדאי שאחזור לעבודה כי בנתיים אני עדיין חלש.
ביום שישי בדומה למה שאירע בלוס אנג'לס פגשתי מכר, הוא היה חולה ולחצנו ידיים הוא אמר לי שהוא מרגיש רע, ונפרדנו אני חושב שנדבקתי ממנו, אחר כך הרגשתי רע בהדרגה כאב בגרון ואז חולשה.
כשהייתי בלוס אנג'לס, נפגשתי עם חבר בכנס, הוא לחץ אץ ידי ואז השתעל, ישר לפרצוף שלי, באותו לילה בחדר במלון הגוף שלי רעד, כבר הייתי חולה, היו לי עוד שלושה ימים להיות בארה"ב, הלכתי לרודיאו וקניתי לי כובע של קאובוי , עד היום יש לי את הכובע, עוד הייתי צריך לטוס לניו יורק ומשם לארץ, ההרגשה הייתה נוראה, אני חולה ודולף, ואני בחו"ל .
לקראת הטיסה נכנסתי למסעדה ואכלתי עוף עם צלפים, משהו טעים על מצע חמאה ושום, חבל שלא לקחתי את המירשם כדי שאוכל לעשות לעצמי חזה עוף בסגנון הזה.
כל הטיסה לארץ סבלתי, הייתי חלש ופחדתי שזה ייגמר רע, הגעתי לארץ וטסתי הבייתה, למחרת הייתי אצל הרופא שקבע שזו דלקת ריאות, מאז אני יודע לפי הכאב הזה בחזה שאני מועד לפורענות כזו.
אבל עכשיו כבר אני מרגיש טוב יותר.
אז הזיכרון הוא של כאב בחזה כזה שורף, אבל גם העוף עם הצלפים שאכלתי בשדה התעופה בניו יורק והיה טעים נורא, והחבר האתיופי עכשיו שמתקשר לשאול איך אני מרגיש ומתי אני חוזר לעבודה.
Read Full Post »
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
