הביאנלה ה-11 באיסטנבול, כמה הייתי רוצה לחזור לביקור לאיסטנבול:

Posted in Blogroll, ויזואל on אוקטובר 4, 2009| 3 Comments »
הביאנלה ה-11 באיסטנבול, כמה הייתי רוצה לחזור לביקור לאיסטנבול:

Posted in Blogroll, MUSIC, אקטואליה on אוקטובר 4, 2009| Leave a Comment »
Posted in Blogroll, אקטואליה on אוקטובר 4, 2009| 2 Comments »
היה קטע משעשע בחגיגת הקלטת שערכה התקשורת בסוף השבוע, בכל-זאת הנה האב של השבוי בישוב שלו, המצפה הבורגני, מעיר לעיתונאים על שהם מכבים את הסיגריות על הריצפה, ה"ליכלוך" התל אביבי מגיע לביקור במרחב ארצישראלי בורגני מוגן, זה ליכלוך שמשיוך לציניות ולמעשים שבחור ציוני מבית טוב לא מעז לעשות, משפחת השבוי היא משפחה למופת אפילו העצב והצער שלהם מאד מתון, מאד מיומן, אנין, אין התפרצויות של זעם, או כאב מוחצן, רק הסיגריה לרגע פרצה את מחסום האדישות.
אם נניח היה מדובר בשבוי שמשפחתו פחות פוטוגנית ולא כל כך ישראלית בורגנית אשכנזית שאפשר להתגאות בה, הרי רוב הזמן הכתבים אלה שמכבים סגריות מתל אביב על הריצפה היקרה של המצפה הצפוני, מצפה שכדי לגור בו צריך לעבור סלקציה, לא רק של מצב כלכלי אלא של תקינות ציונית. אם אתה נכה, הומו, או סתם עני, או שאביך נניח היה עבריין לא תתקבל למצפה של משפחת שליט, גם אם את אם חד הורית. שלא לדבר על אתיופי או סתם ערבי. הכתבים עוסקים בהכתבה של רייטינג ומיתוסים שיכולים להביא לרייטינג, מי כמו נעם שליט היה צריך להודות להם.
משפחת שליט היא משפחה ציונית טובה, נפל באמת בידי החמאס אוצר ציוני בלום, אני חס ושלום איני מנסה להפחית מהגורל האכזר, אישית אין לי שום בעיה לשחרר בשבילו הרבה שבויים, גלעד מבחינתי ראוי לכך כי הוא נשלח ע"י המדינה.
האם היתה התקשורת נוהגת כך גם אם היה מדובר במשפחה פחות בורגנית, או פחות תיקנית ופחות רהוטה, אני לא יכול להיות אופטימי כל-כך, יש מקרים של אנשים שנעלמו גם חיילי צה"ל ששנים ההורים הוכנסו בעל כורכם לנישה סהרורית והתקשורת מנסה לדחוק אותם עמוק לנישה סהרורית רק בגלל שהם לא ציונים פוטוגנים, יש את האם הזו שבנה נעלם גיא חבר, וגם חייל דרוזי חלבי שמשפחתו אירגנה אלפי דולרים כדי לפרוץ את חומת השתיקה, ויש עוד אנשים נעלמים, גורלם לא נודע, מבחינת התקשורת הם בכלל לא אישיו, אין להם שום ערך מוסף, שום רייטינג לא יבליח, לא אב רהוט כמו נעם שליט, לא אם מיוסרת בסגנון אסתטי מאופק כמו אימו של גלעד שליט, אביבה, המשפחה המושלמת מתייסרת בייסורים ציוניים הנוגעים ללב, כולנו מתייסרים כי היסורים של משפחת שליט יפים. אין כיעור שם, אפילו קורטוב כיעור אין.
האלופים והקצינים שהתייצבו בהתנדבות למען שליט לא היו מזיזים אצבע לו היה מדובר בחייל אתיופי, או דרוזי, האם גם כאן יש אפליה, כנראה שכן, אם היה חייל רוסי שאימו נוצריה נניח, מישהו היה דואג לו? האם הוא היה ה"ילד שלנו" הקולקטיבי כמו שכתבה העיתונאית ממעריב בעלת פנים נפולות שמיצגת את אותה נישה ציונית תקינה, הבורגנית הרהוטה. היא פרצה במאמר בו הכתירה את שליט כליד של "כולנו".
והתקשורת משתפת פעולה עם יצירת הערך הכפול הזה, בו גם בשבי ערך האדם אינו דומה, הערך של חייו של גלעד לא דומה למשל לחייל שנחטף שאינו בא ממשפחת "תיקנית", חייל נעלם ולאיש לא איכפת, כי הוא דרוזי, הערכים של החברה בישראל הם כאלה שיש מי שנמצאים מחוץ לאיזשהי הגדרה לא פורמלית אבל מאד אפקטיבית. לא כאן המקום להראות איך מי שנמצא במצב "תיקני -ציוני-בורגני" יכול גם לעשות שטיקים בלי שהחברה תגבה ממנו מחיר.
אם אינך שייך לקבוצה מצומצמת אתה נידון לשיפוט שונה.
אותי משכה התגובה של נעם שליט שגער בעיתונאי מתל אביב שהשליך סגריה על הרצפה היקרה של מצפה הילה, "הילה" , מה זה הזכיר לי?
עבודת אמנות עם שלט "אל תדרכו על הדשא" או אולי התקופה בה נאמר על הפנתרים השחורים בזמנו שהם מלכלכים את הדשא, מי אמר זאת? טדי קולק, האיש שהסגיר יהודים מטעם MI-5 הבריטי, ומטעם משטר מפא"י , זה נראה לי מאד מחוץ לקונטקסט הרי העיתונאי שזרק את הסגריה יכול להיות מישהו עם לוק ערסי כזה, נו סליזי כזה מתל אביב, כזה שלא עובר את ועדת קבלה למצפה הילה, או בכלל מלב המאפליה האורבנית שמאיימת על ערכי הציונות של מפלגת העבודה.
"אל תשליך סגריה" זו בקשה שלא ניתן היה לשמוע מאם של חייל דרוזי, או אב של חייל אתיופי.