הלכתי לתומי ככה בשדרות הרחבות אחר הצהריים, ליד בית קפה שמעתי מישהו קורא בשמי, הסתובבתי היה זה ש, ידיד ילדות, היה שחקן כדורגל, היינו חברים מאד טובים.
תמיד כשאנו נפגשים הוא מספר לי בכמה דקות את המקסימום האפשרי, מה המצב שלו, של בנו החדש, של החברים והחברות, שואל אותי, על הכל, על המצב, מצב הביש שלי, ואני מתחמק כרגיל.
היינו חברים הרבה שנים לא נפגשנו, אפשר לומר שמלבד כמה שנים כשהיינו ממש קטנים, לא היה לנו משהו משותף, ולמרות כל ההבדל והשוני והפערים הוא תמיד מספר לי הכל.
גם הפעם, הוא שאל אותי על הכל אז אמרתי לו שאני מצונן וממהר, הוא הוציא ממחטה לחה והגיש לי אותה, הבן שלי הוא אמר…
בבית כשחזרתי הסתכלתי על החלון, בעציץ ה"מת" עלו עלים ירוקים רעננים, הרקפות שנמו כל השנה מתעוררות, גם בעציץ השני הנרקיסים מתעוררים.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
