
Gerhard Richter, Sindbad (905/1-49), detail, 2008, Lacquer behind glass, Each 11 13/16 x 19 11/16 in. (30 x 50 cm), Courtesy Marian Goodman Gallery, New York
מה יש לומר, גרהרד ריכטר במופשטים חזקים.
Posted in ויזואל on ינואר 9, 2010| 4 Comments »
Posted in ספורים קצרים וכל מיני on ינואר 9, 2010| Leave a Comment »
בבוקר הצינה עוטפת אותי, כבן להורים ילידי אירופה אני מתקשה להבין איך הקור כה משפיע עלי, כשבקרתי את אחי בניו יורק בחורף, שמתי לב שהוא הולך בשלג בחולצה קצרה, הבנתי שהוא מתחבר לגנים.
אבל אני כאבי שחום עור, ולי קשה הקור, זה מוזר, ואולי זה נובע גם מהדם החם, הכל משפיע לכיוון רגישות מקור, אני לא סובל קור, בטיול אחר בניו יורק הרגשתי אבוד בקור, כל פעם שהלכתי ברחובות מנהטן כברת דרך, חשתי חולשה פיזית ממש, מה שהכריח אותי להיכנס לאחד מבתי הקפה, ולשתות ובעיקר להתחמם, להחזיר לגוף את החום.
בהמשך ואז עוד עישנתי, הייתי מעשן די כבד, הרגשתי איזו שפלות במצבי כמעשן, גם בד בבד חדרה לי התובנה שהמפעל שמיצר סגריות דואג להרעיל אותי, אבל הייתה אז תופעה בעיר כמו ניו יורק ובכלל באמריקה, הנסיון לגמול מעישון לווה בפגיעה בזכויות ממש, כך בשדה תעופה בדאלאס בדרך ממקום למקום, מצאתי עצמי מעשן בחדר צפוף וקטן, אפוף עשן ולצידי עשרות אנשים מעשנים, מנסים למצוץ מהסיגריה עוד שאיפה אחת מורעלת.
עד מתי אעשן ככה חשבתי אז..
עד שהחלטתי לגמור עם העישון, אבל חוית העישון בתנאי קור הייתה אפילו גרועה יותר, בלילה לפני השינה נהגתי לאוורר ת החדר, להירדם בחדר נטול ריחות עשן, ובניו יורק זה קשה, זה למד אותי שקור ועישון קשים מנשוא, ואז עלתה המחשבה שהעישון הפסיק לענג אותי.
הקור היה הזרז שלי להפסקת עישון, זה הזיכרון, כעת כשיש קור אני פשוט נזכר בהליכה על מדרכות קפואות במנהטן, איך הרגשתי שאוטוטו האף שלי עומד לנשור למדרכות הקפואות.
