הבלוג של מיכאל – בלתי תלוי

היא כנראה קיבוצניקית לא טרחתי לשאול, לפי הגל המלא אופטימיות העולה כאילו בקו דימיוני כשהיא נושמת בחיוך ציוני מאוחצן אני מגיע לסברות הכרס הללו, אולי אני טועה, זה אפשרי.

שינייה הצהובות קצת מעצבנות אותי, לא שלי יש סט שיניים מושלמות עישון כבד במשך שנים רבות מחק גם לי את החיוך הבריא, אבל אני מקפיד לצחצח, לא כי זה בורגני אלא בגלל טעמי הגיינה והרגשה של בעלי חי הרוצה עדיין ללעוס.

הכרתי פעם אחת יפה עם גוף סקסי אבל שיניה היו רקובות, כל עוד לא חייכה הייתי יכול להישבע שאני עומד מול היפה בנשים.

עכשיו איזה אדם שהכרתי שהוא באמת איש חביב , וגם מאד מחבב אותי משום מה, ברגעי השפל העכשווים אין זה דבר של מה בכך, הוא מביט בי בבקרים הקרירים בשיניו הרקובות ומחייך, כמה זה מזכיר את הסרט דקמרון, אחת העובדות המרעישות בסרט שרוב הגיבורים לוטשים מבט בשיניים רקובות, זה הבדל ניכר בין זה לסוג הנוכחות האמריקאית וזו האיטלקית, או בכללל האירופאית, אמריקאי או התעשיה האמריקאית, הוליווד, לעולם תביט נכוחה בשיניים מושחתות מבהיקות בלובן אלוהי, אגב, לפני כמה זמן היה סרטון ברשת העברית בו במאי בן של גנרל הוכיח את עם ישראל תוך שהוא נוטל שיניים תותבות מפיו החביב ומראה בחיוך ממזרי את הנוסח העברי לדקדנטיות האירופאית.

יש הרגשה או תחושה עמומה של שחיתות למראה של שיניים רקובות, אבל ההפך הוא הנכון- הרי העשירים המחורבנים השיגו כספם במרמה שמאפשרת להם לשכור את טובי הדנטיסטים לקנות מראה של חיוך לבקני בריא ומצוחצח, הויזואליה שוב מוליכה שולל, לא כל הנוצץ הוא שן איימל שלמה ומוחלטת.
אם אחזור רגע לזו שבגללה נעורתי לכתוב, הרי שינייה הצהובות אולי מעידות על הזמן האבוד יותר מאשר כל מה שרציתי לתלות בהם, שיני כזב, הרי אנחנו הישראלים ברובנו רקובי שיניים.

למעט כמה מושחתים, כנראה ציוניים.