הוא זכה לפרידה מרגשת במיוחד, אולי זה בגלל שהייתה בו התכונה להקסים בני אדם, לשבות אותם, להיות מקורי, למשוך תשומת לב אפילו אם הוא היה בוטה, זה נגמר בחיוך, לפעמים בצחוק מתגלגל, אפילו נערות צעירות בנותיהן של הותיקות ביותר עמדו מולו מחייכות, הוא יכול היה בקלות לקחת את ליבן, ואולי לקח, אחרי הכל הוא היה המוצלח מכולם.
אם ייכשל זו תהיה אכזבה, אולי אין לו אפשרות להצליח, הסביבה והמשפחה גוררים אותו למטה – הם מצפים שיהיה כמו כולם למטה שלא ירים ראש, אולי יצליח להתרומם, אולי מישהי תציל אותו, אולי משהו טוב יקרה לו לבחור הערבי הצעיר הזה.
אני זכיתי לחיבוק, הוא ביקש שנתחבק, ואני שונא את החיבוקים האלה, אבל זה בשבילו אז התחבקנו, אני לא אשכח את השירים המדכאים ששר לי ואת החיוך הגדול שלו, רק שלא יכנס למלכודת שמוכנה לקבלו בזרועות פתוחות.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
