יש נושאים שלא נכנסים למחאה החברתית, כאילו יש עליהם טאבו, כאילו הם בסדר, בעצם קיומם הם למעשה מכריזים שלמחאה החברתית אין בסיס אמת.
א. חוק וועדות קבלה שמונע כניסת ערבים וחלשים בחברה שלא נפרט לטריטוריות "שמורות" שלמימסד יש אינטרס למנוע כניסת אנשים מסויימים לתוכם, ע"ע הקיבוצים והמושבים, החוק נחקק ע"י איש קיבוץ מקדימה, ואומץ בחום ע"י הימין.
כמו בהתנחלויות הסמן הימני של הגזענות ושל חוסר השויון הם השמאל ציונים, הם חוקקו חוק מביש, שמזכיר משטרים אפלים, ומבוסס על עיקרון אידיאולוגי אפרטהיידי.
ב. כל עוד אין הפרדה בין דת למדינה, היינו שיהודי יכול להיות רפורמי בין היתר או מה שלא נראה בעין יפה ע"י האורטודוקסיה שהיא כת שהשתלטה על היהדות, אין תקומה למדינה הזו, מכאן נובע גם חוסר השויון בנטל, האבסורד הזה פרי ידיו של ראש הממשלה הראשון שחיבר דת למדינה והפך את ישראל לתיאוקרטיה הוא אבסורד שממנו חוששים- או חוששים לעסוק בו, יש רתיעה מלשנות סדרי בראשית, לבקר את החלטותיו של בן גוריון, כאילו הוא ירד מהשמיים עם הגזירה שלהתחתן ולמות ולא לשרת בשויון ולכן צריך להיות מבוסס על פי כת החרדים בני בריתו דאז.
בשני היבטים אלו המחאה היא פיספוס גדול, בסעיף הראשון הקיבוצים והלובי החזק והאלים שלהם מונעים כל שיח חופשי. בהיבט השני החרדים בברית סמויה עם השמאל ציונים, מונעים בכל דרך הקמת מדינה נאורה ששואפת לכבד את בני כל הדתות וזה כולל יהודים מכל מיני גוונים.
הכשלון פה הוא טוטאלי, שני היבטים אלה ושינוי בהם יכול לקדם את המדינה ממצב אבוד, דכאני וחסר מוצא לשויון ופתיחות לכולם.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
