כמו שהבטיח, והייתה שיחה טובה, תהיתי למה הוא בא בכל זאת זה נדיר, ואני חושב שהוא מריץ אותו כמו שעוזריו של רופא מכינים לו בחדר ניתוח את כל הכלים, מסודרים, אחרי שעברו תהליך מדוקדק, אני רגוע.
שמעתי על התוכניות של הוזיר, אין זה מענייני ולא לשם זה התכנסנו אבל בדבר אחד הוא עזר, הוא נתן לי להבין שאני צודק, והיום זה לא באמת מצרך כזה חשוב, הצדק.
החום משגע, אולי אפילו מורט את לשד החיים, אי-שם כאשר החלטתי לטייל באיזה איזור צחיח בזמן שהייתי עלם, נתגלתה לי בדואית, כמו כתם בהתחלה, כתם דהוי שרק העין מצליחה להבדיל מהנוף, אולי פאטה מורגנה – ככה עוברת מחשבה ראשונה, עד שהכתם המהביל הלך והתבהר, וראיתי בהתחלה את ידיה, ורגליה, ואת הטורסו עד שראיתי את פניה, או מה שניתן לראות, שום דבר לא היה שם מסביב, מדבר צחיח וכמה עצים פזורים ואיזה שיח שפתאום היה נעלם ואו מופיע מחדש עם משב רוח פתאומי, רק היא והחום, ואני, ולא רק אני, היו עוד חיילים עימי, ולא הפעם לא היה לצבא פולניה מה לתרום.
החום הופך למשטה ומעיק, הופך כל רגע של צלילות לנדיר, אוחז בי כאילו הוא יודע לסחוט ולסחוט כאילו אני לימון שחייב סחיטה עד טיפת חמיצותו האחרונה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
