עוד לפני הפוטושופ ולפני היחצנות (שהיא גם סוג של איפור המציאות רק שלפעמים האיפור היחצני מכוער יותר מהמקור הגס), ולפני המציאות המבויימת (ריאליטי) המציאו את האיפור המייקאפ כאילו לומר שהמציאות היא לא משהו, וה"אמת" רחמנא ליצלן זקוקה לשיפוצים, לא לדיווח אותנטי שבמרבית המקרים נתפס כגסות רוח או למצער חוסר טאקט, דרישות הקולנוע והאופנה והאידיאל של המראה של אשה או גבר כיצד עליהם להראות יצרו את התרבות שכיום שולטת בנו, תרבות ההסתרה והחיפוי שמכוסה במססנים על גבי מסננים, לניראות הזו יש שיקראו טיפוח אסתטי, אולי כמו במקרה של הקאמפ ואימוץ הקיטש במודע, יש הבדל מהותי בין מי שמודע לכשל שבאיפור המציאות, לבין זה המאמין שהבלי האיפור והיחצנות הם סוג של אמת ראויה, המודעות עושה כרגיל את ההבדל.
מהמאמר על טיפור האיפור ע"י מקס פקטור בשנות הארבעים של המאה הקודמת ציטוט ללא תרגום:
Makeup developed in the 1940s by Max Factor, Jr., for black-and-white television. Previously, makeup developed for panchromatic film had also been used for television but more sophisticated cameras adopted after World War II were less forgiving of makeup developed for a very different medium. The new cameras, however, transmitted images in negative. The company’s solution was a makeup that looked highly unnatural in real life (to the point that performers often balked at wearing it) but appeared natural when reversed on screen.
http://www.cabinetmagazine.org/issues/51/archibald.php
המייקאפ ההיסטורי
החמקמקות של האמת ובניית מיתוסים ע"י יחצנים או היסטוריונים להשכיר מוכרת אצלנו ממש אצלנו במנהיג אחד שתואר כביישן; הביישנות הטיבעית שלא הייתה ברת כיבוש הפכה להיות מאז כתכונה שהוצמדה לו והיא "יושר" ומיתוס המנהיג הישר והצנוע נרקם מאז בעלילות רדודות לאורך ההיסטוריה כמו במקרה החלילן מהמלין הציבור הולך שולל והלך אחריו בלי לתהות כמעט מה באמת עומד מאחורי המיתוס. למרות שהיו תחנות שבהן המציאות טפחה על פני המיתוס, והראתה עד-כמה הוא נבוב ושיקרי המיתוס של 'האיש הצנוע והישר' איש האמת הדוגרי המשיכה להכות שורשים. למעשה רוב המיינסטרים אפילו כיום, שקוע עמוק במרחב השקרים שטוו סביבו, במרוצת הזמן לאותו מנהיג ביישן חבר יחצן לא כל כך ביישן, גס רוח, שהמשיך לייצר את המיתוס. היה שבר או בזמן השבר של ההדחה של המנהיג שגילו שלא היה כל כך ישר והוא הודח למרות שגם הדחתו צויירה כמעשה אציל מצידו על שהאויל להתפטר או לפרוש עקב פרשייה שבה האשמה הוטחה בעיקר ברעייתו, שכנראה ששה להיות הקורבן של השקר על "יושרו" שטופח ללא הפסק כמו איפור מבויים וכבד. וכך התנהל על מי מנוחות או מאחורי הקלעים מסע ארוך ומייגע, עד שאותו מנהיג נרצח, באופן טיבעי היו רגשות אשמה, אנשים חשו שנעשה עוול לא רק לאיש אלא לדרך מסויימת ולדמוקרטיה עצמה, הרצח טאטא במחי איבחה אחת גדולה וגסה את האמת, את מה שבאמת היה שם. השיח שנוצר מנע כל ברור האמת או נסיון באמת לעמוד על טיב המנהיג, על דרכו, נולדה מורשת שיקרית, מומצאת מפוברקת, בהפוך , לעיתים במאה ושמונים מעלות למה שהיה, מילים כוונות ורעיונות הושמו בפיו של המנהיג הנרצח, האפקט הרגשי והמסחטה הרגשית הופעלו על הציבור בכוונה כדי להפיק מהן את התועלת המירבית, ידיים מאשימות הונפו, סומנו מטרות ברובן שיקריות, מאז הרצח אי-אפשר לפוגג את המיתוס, לתהות אם יש בו עיוות או חוסר אמת.
יחצן שנתפס בקללתו לאחרונה היה שם גס ככול שיהיה וטווה את המיתוס הוא התפאר בכך שהוא חבר של, הוא לא צמח מהכלום, אנשים לא מאמינים שאדם כפי שלאחרונה מצטייר היחצן המדובר הוא זה שהיה מחובר לאיש, הזמן יש לקוות יעזור להשתחרר מהכבלים של השקר, ייתכן ויש לקוות שכך יהיה.
הבלוג של מיכאל - בלתי תלוי 
